השוק המיתולוגי ברחוב יהודה כמעט ונהרס לחלוטין אתמול בצו עיריית ראשון לציון, מספרים שיבנו שם בניינים גבוהים, אנשים חדשים שיגיעו לגור בעוד מספר שנים על חורבות השוק, על משפחות שהתפרנסו ממנו, ועל משפחה אחת עם אמא שהתאלמנה לפני שנים רבות ונלחמת בכל הכוח להחזיק שמונה ילדים שלא יצאו לתרבות רעה, שלא יפלו לסמים, שיהיה אוכל במקרר וכסף לשלם את החובות, אישה אחת אמיצה כנגד כל הסיכויים לשרוד. רחל פרחי.
כל העדכונים והקופונים מחכים לכם באפליקציה שלנו
"משנת 94 אני בשוק, עוד מתקופת מאיר ניצן כראש העיר", מספרת פרחי, "הגעתי אליו כשהייתי עם שלושה ילדים קטנים, ביקשתי מקום לעבוד, ציון כהן עזר לי בזמנו וקיבלתי רישיון של רוכלות למכור סחורה, זה היה אישור בכתב, אז לא היו מחשבים, זה קרוב לשלושים שנה, "לכי תעבדי והכל יהיה בסדר" אלה היו התשובות שלהם, אז עבדתי, מבוקר ועד לילה, לא רדפתי להסדיר את המקום באופן בירוקרטי, הייתי עסוקה בעבודה, בלפרנס, וכך נסעתי בארבע בבוקר להביא סחורה, בשש וחצי לסדר הכל בשוק ולפתוח בשבע, עבדתי עד החשכה, משם הביתה לילדים, לבשל קצת לארגן, לישון ארבע שעות ושוב לקום לעבודה, לא יודעת מאיפה היו לי את הכוחות האלה, עם השנים נולדו לי עוד חמישה ילדים, תמיד רציתי משפחה גדולה, כך גם גדלתי בבית, אף פעם לא התלוננתי שקשה, עבדתי מבוקר עד ערב, בחמסין ובגשם, היו לילות שישנתי בבסטה כי היו גנבים, הילדים גדלו, החזקתי אותם בשיניים, מבית הספר לשוק שיעזרו לי ושלא הסתובבו עם עבריינים, השוק היה הבית והמשפחה של כולנו, המפרנס, העוגן והבטוח, היו תקופות שהיו מגיעים פקחים ומחליטים שהיום מחרימים את הסחורה, מבקשים אישור, הייתי מתחננת שיחכו לשעה עשר בבוקר שאני אגש לעירייה, אבל כלום לא היה עוזר, קנס של 10,000- 15,000 שקלים, ושוב לקנות ושוב לריב עם פקחים, למה אני צריכה להיות קורבן של העירייה? כל פעם מישהו שם התעורר, "מי נתן לך אישור לעבוד?", לך תסביר שזה קרוב לשלושים שנה, נלחמתי בשיניים כדי לא לבקש מאף אחד, כדי להתקיים בכבוד".
בעבר אף ישבת בכלא 15 חודשים על הריגה בזמן תאונת דרכים, כשנהגת תחת שלילת הרשיון
"נכון ושילמתי את חובי. שללו לי את הרשיון, אך עדיין הייתי צריכה להביא סחורה יום יום לשוק, לא הותירו לי ברירה אחרת, אם לא הייתי נוהגת אני והילדים שלי היינו מקבצים נדבות ברחוב".
הואשמת גם בתקיפת שוטרים ופקחים ועוד עבירות אלימות
"נכון, והכל לצערי במסגרת הנסיונות להזיז אותי מפה, נסיונות להטיל עלי קנסות ככה סתם ועוד מקרים דומים".
גאה בבנה החייל שמשרת בצנחנים. רחל פרחי וילדיה
רוצים להישאר מעודכנים?
לפני שמונה שנים נפטר בעלה של רחל, הוא לקה בסכיזופרניה ובנסיבות מצערות הלך לעולמו, "הוא לא זכה להיות בחתונות של שני הילדים הגדולים שלי, לא זכה לראות את הנכדים, הוא היה מגיע איתי לעבודה בבקרים והיה רואה כמה עוול היו עושים לי הפקחים, אני לא יודעת אם הוא לא השתגע מרוב העוול שעשו לנו, הוא היה לוקח קשה את המריבות, היה בוכה ושואל למה כל הרע הזה, במקביל למחלה של אבי ומכל הצער והסבל, עשיתי תאונת דרכים, כי הראש לא יודע כבר לאן להתחלק, לבית? לילדים? לשוק? לבעל החולה? לאחר השחרור ושיקום, קמתי מיד על הרגלים, לא היה לי זמן להתאבל, כי יש ילדים בבית להאכיל, לא ישבתי בבית ועשיתי שטויות, לעולם לא. לא חיכיתי שיתמכו בי ברווחה, ידעתי שאם אני לא קמה לעבודה בשוק אין מי שיגדל ויפרנס את הבית, זה אני והם לבד בעולם, אין לנו כלום רק אחד את השני, בית קטן של עמידר עם שני חדרים, זה מה שיש לנו, ככה בצפיפות גרים תשע נפשות, מישהי אחרת מזמן הייתה מקבל אירוע מוחי ויושבת בכיסא גלגלים. לא ביקשתי לעולם שום דבר מאף אחד, לא יודעת מה זה יום מחלה, בסופות ובחמסין אז ככה לזרוק אותי כשסוגרים את השוק? על מה ולמה? ביקשתי משהו שלא מגיע לי? ביקשתי מה שנתנו לכולם, אני לא רוצה לנקוב בשמות אבל אני יודעת מה כל אחד קיבל, גם אנשים כמוני שקיבלו רוכלות זמנית שאחרי 30 שנה הפכה לקבועה".
עוד באותו עניין
"רוצים לזרוק את הסוחרים מהשוק העירוני, רק כי הם לא יכולים לשלם על הערעור"
סאגת השוק נמשכת: חבר המועצה טוען "סוחרים הולכים להתרסק"
פרחי ממשיכה לתאר את הסבל הרב, "מציעים לי למכור כל יום במקום אחר, יום ליד קניון הזהב, יום ליד שוק אחר, הם שוכחים שעברתי את גיל החמישים ושאני קורסת מהעומס של החיים, מהמלחמות, מהקושי שחלחל וחלחל בכוחות שלי, כמה שנים אפשר לרדוף אחרי הפרנסה? אחרי האסונות?".
" משמונה הילדים שלי, בן אחד ברח לארה"ב כי לא יכל לראות ולסבול את הקושי, מנסה את מזלו בחו"ל, חלום שלי לטוס אליו ורק לחבק אותו, שש שנים שלא נפגשנו. הבת השניה, התגרשה עם שתי בנות, לאחרונה קיבלה התמוטטות עצבים והתאשפזה, את שתי הנכדות אני מגדלת פעמיים בשבוע, בן נוסף שלי התגייס לצבא, הפך לחייל בודד וכיום הוא מפקד בצנחנים, ילד מיוחד שלי שסלל לעצמו דרך, וחמישה ילדים שעדיין בבית".
מה את מבקשת? במה אפשר לעזור?
אני פונה לעיריית ראשון, לדוב צור ראש העיר בראש ובראשונה, ניסיתי אין ספור פעמים לקבוע אצלך פגישה אך ללא הועיל, "את לא זכאית לכלום" זה מה שאומרים לי כשאני מנסה לתאם. לציון כהן שנתן לי את אישור הרוכלות וכיום מתנער ממני, שילך איתי יד ביד ויעשה את הדבר הנכון ולא יפנה לי גב, למוטי עג'מי שהבטיח לעזור בעניין וגם הבטיח לעזור בשיפוץ הבית אין ספור פעמים וכל פעם זורק אותי למישהו אחר, תנו לי רגע של אושר עבורי ועבור ילדי, סבלתי מספיק בחיים, אני רוצה את מה שמגיע לי בזכות או בחסד, כבר לא משנה לי. בנוסף אם יש עורך דין שרואה את הכתבה הזו, אשמח לייצוג משפטי במחיר סימלי, גם את הבית אני צריכה לשפץ ואין לי מאיפה להביא עוד כסף".
תגובת עיריית ראשון לציון: לפונה בכתבה אין נכס בשוק ולכן אינה זכאית לשום שיפוי. ברבות השנים היא השתלטה על מדרכה ומכרה משם את מרכולתה. מינהל לשילוב חברתי סייע לה ולילדיה בדרכים שונות והחברה לבטחון אף ביקשה לסייע לה במתן אישור לרוכלות במקום אחר אולם היא אינה משתפת פעולה.
לעזרה בייצוג משפטי ושיפוץ ביתה: 0524072224
תגובות