אם תסתובבו בתוך שכונת רמת אליהו, תמצאו מעין ברים קטנים שמכונים "חמארות". בתפריט: מוזיקה אותנטית מאפריקה, אלכוהול, נרגילות וגת, אלה הדברים שהופכים את החמארה מסתם מקום מפגש, לכזה שמהווה מפלט לרבים אחרי עוד יום עבודה. משעה שמונה בערב כשנפתחות החמארות ועד השעות הקטנות של הלילה, מבלים יחד עובדים זרים, בחורים מהעדה האתיופית ואוכלוסיה נוספת מהשכונה.
החמארות שנמצאות ברמת אליהו נראות כמקום בילוי שקט שמזכיר לרוב האנשים שיושבים בו את הבית, שכמו בכל בר חלקם שותים ורוקדים והאחרים יושבים, מעשנים ומשוחחים. רוב החמארות נראות מוזנחות, דלות בעיצוב, עם רהיטים משומשים, הכי רחוק מבתי קפה או הברים במרכז העיר, אבל החברה והמוזיקה יותר חשובה לאנשים שבאים לבלות במקום.
אחד הבעלים של כמה חמארות הוא מ', בחור צעיר בן 24, בן לעדה האתיופית שבבוקר עובד בעבודה נוספת, ובלילה מגיע לראות שהכל מתנהל כשורה. "בעבר היו הרבה חמארות בשכונה", הוא מספר, "רובן נסגרו ונשארו כחמש כאלה, אני והשותף שלי מנהלים כאן שלוש חמארות, אחת ליד השנייה. אנשים מגיעים לכאן בסוף יום עבודה, במקום להסתובב עם בקבוק בירה ברחוב או בגינה ציבורית, הם יושבים אצלי, עם מוזיקה טובה, חברים, קלפים, סיגריות ואלכוהול ובכיף מעבירים כמה שעות, מאז שאני נמצא כאן אני מרכז את כולם וכך יש שקט בשכונה, זה מצב משתלם לכולם, אי אפשר להתפרנס רק מהחמארות, זאת השלמת הכנסה קטנה, ולכן בבוקר אני עובד בתחום אחר. לצערי הפקחים מגיעים אלי הרבה ומחלקים דו"חות, באמצע שבוע הדו"ח לא נורא, אבל בסופי שבוע הסכומים גבוהים, אני מבין שהם מגיעים כדי לראות שהכל שקט ושאין מכירת אלכוהול לקטינים, ובאמת אין, אני נמצא בשטח תמיד ודואג שהכל יהיה שקט וטוב לכולם".
כדי להבין מה קורה בתוך החמארות פנה גיל רוטשילד – מרכז ועדת ביטחון עירונית, עם חבר מועצת העיר עידן מזרחי אל מיקי אלון מהנהגת ההורים העירונית, כדי להזמינו לסיור משותף עם נציגי משטרת ראשל"צ והפיקוח העירוני.
נסתרות ושוקקות חיים
"נושא החמארות, מעניין אותי בעיקר בהקשר של הנוער", אומר מיקי אלון, "מכיוון שיש מכירת אלכוהול במקום, חשוב לי שיהיה פיקוח, בדיוק כפי שיש בברים במרכז העיר, הבעיה במקומות הללו, שהמיקום שלהם גם מתחלף וגם נמצא רחוק מהעין, אין לי בעיה עם הישיבה של האנשים כאן, כולי דאגה רק לנוער ושהכל יהיה בגדר החוק".
רוצים להישאר מעודכנים?
את הסיור הוביל ראש צוות הנוער בחברה לביטחון ערן חיים שנתן רקע להקמת החמארות והסביר כי בסוף יום העבודה יש כאלו הרוצים להירגע לשמוע מוזיקה, להיפגש עם חברים ולכן יזמים זריזים מבני העדה האתיופית הקימו את החאמרות בשכונה עם מחירים שווים לכל נפש.
בנוסף קיבלו המסיירים הסבר על האנשים הפוקדים את המקומות הללו, על הביקורות התכופות שעובדי החברה לביטחון מבצעת במקום, כאשר בעלי המקום מוזהרים שוב ושוב לבל ימצאו ילדים קטינים שותים או מעשנים במקום. ואכן, בסיור לא נמצאו אף נער או נערה במקומות האלה.
בהמשך הערב המשיך הסיור לחאמרות נוספות ששם תמונת המצב דומה וגם למועדון מוסווה שלשם מגיע גם נוער במצוקה שיכול להעביר ערב במועדון לשחק ביליארד או לצפות בטלוויזיה ללא אלכוהול, גם במקום זה נמכר אלכוהול אבל אך ורק לבגירים.
"אותי עניין לראות בני נוער שותים במקום, כל השאר לא מעניין אותי" מיקי אלון
מיקי אלון: "17 שנה אני כבר נמצא בוועדי הורים ובכלל בשטח וכאשר הוזמנתי לסיור לא הכרתי ולא תיארתי לעצמי שזו התמונה שאראה, אנשים קשיי יום שיושבים לאחר יום עבודה במקום מוזנח כזה מעשנים נרגילות ושותים אלכוהול. כנראה שמשהו אנחנו לא עושים כמו שצריך, אבל אותי כנציג ההורים עניין בעיקר דבר אחד וחשוב שילדים, תלמידי בתי הספר קטינים לא יחשפו למקומות אלו ובוודאי שלא יגיעו לבלות שם".
מיקי אלון
תודה לכתבת בתי לוין על עבודה מסורה ויציאה לשטח על הכבוד