רק אחר ששימי רון עזב את ישראל, את הבית והעבודה בעיריית ראשון לציון, הוא הצליח ללכת בעקבות החלום: להפוך לאב יחד עם בן זוגו. הדרך לחלום הייתה קשה ומורכבת במיוחד, ובסופה הביא יחד עם בן זוגו תאומים, בן ובת, כיום בני שנה וחצי.
שרון, המוכר בעיר בשל פעילותו הציבורית למען זכויות הלהט"בים בראשון ובכלל בישראל. הוא יצר תקדימים, הקים מועדון עירוני לנוער גאה, ניסה לקדם תוכנית לדיור בר השגה, פתח מרכז סיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית ראשון מסוגו. אין עורערין שפעילותו היא אבן דרך חשובה לשוויון זכויות בראשון ומחוצה לה. ולצד המאבק הציבורי הוא הפסיק להיאבק כדי להקים משפחה עד שבסופו של דבר נאלץ לעזוב לארצות הברית.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
"עד שלא תשתנה כאן המדיניות שום דבר לא ישתנה וזה עצוב", הוא אומר, "נורא רציתי ילדים, חיפשתי הרבה אופציות, לא הייתי סגור על כלום. היה לי ניסיון להביא ילד על ידי הורות משותפת, אבל זה לא הצליח ומשם פניתי להליך פונדקאות שהתחיל לפני שלוש שנים. זה היה מייגע. את התהליך למעשה התחיל בן הזוג שלי, כשהכרנו הוא היה כבר לקראת סוף התהליך, הבירוקרטיה מזעזעת, החל מהביטוח הרפואי, התעסקות עם עורך דין בארץ ועוד אחד בחו"ל. מכיוון שבישראל פונדקאות ללה"טבים אסור על פי חוק, אז צריך לעבור את התהליך בחו"ל. הרבה אנשים מתייאשים באמצע, גם בגלל המחיר הכלכלי המאוד יקר שצריך להביא במזומן, וגם בגלל התהליך עצמו שהוא באמת ארוך ומייגע".
שרון עדיין כועס. מאוד כועס על מה שנאלץ לעבור. על כך שזוג גברים שמבקשים להיות הורים ולהביא ילד לעולם נאלץ לעבור את התהליך המפרך שמתחיל מסכום של כחצי מיליון שקל. בפרט לאחר הצעת חוק הפונדקאות מפלה באופן ברור את הלה"טבים ואינה מכירה בזוגות גברים. "זה לא פלא שיצאו מאה אלף איש לרחובות וצעדו במחאה על האפליה", הוא אומר, "הם צודקים, אנחנו משלמים מסים כמו כולם, שירתנו בצבא, מבחינת חובות עשינו הכל, אז שיהיו לנו גם זכויות".
רוצים להישאר מעודכנים?
ועם כל הקושי להפוך לאב, דווקא מעבר לים, עם הכעס ותסכול, הוא מתקרב ליהדות. בכל יום שישי הוא ובן זוגו יחד עם הילדים, מקפידים על קידוש ואת החגים הם עורכים בקהילת חב"ד. "אף פעם לא ידעתי שהנושא של היהדות כל כך יעניין אותי עד שהפכתי לאב. יש עניין הלכתי שבעצם עוסק בשאלה האם הילד יהודי אם נושאת אותו אמא לא יהודיה, גם אם הביצית שייכת לאם יהודיה. הפכתי חצי עולם להתעמק בסוגיה הזאת, חיפשתי רבנים בחצי גלובוס. בסופו של דבר מצאתי רבנים שחוששים לדבר על כך ולהוציא פסק הלכה בנושא בגלוי, אבל בחדרי חדרים הם רוצים ומעדיפים שהילד כן יהיה יהודי. כשילד נולד בתהליך פונדקאות, שורת הלאום בתעודת הזהות ריקה. אבל ברגע שערכתי ברית מילה כפי שביקש הרב, ולבת שלי היה טקס מרגש במקווה שהטבלתי אותה לפי ההלכה היהודית, שניהם מוכרים כיהודים. אני בטוח שבארץ זה היה הרבה יותר קשה, אבל בחו"ל המצב שונה, בגלל ההתבוללות הרבנים רוצים לקרב ולעזור ליהודים. כאן מבינים שגם אם אנחנו להט"בים והילדים נולדו מאם פונדקאית, אנחנו יהודים".
הגעגועים לישראל, מתברר, לא עוברים. כך גם הכעס. "הייתי שמח להרגיש את היהדות הזאת כאן בארץ, התקרבתי וגיליתי עולם חדש בשם היהדות, החיים דינמיים, הלב בישראל, ימים יגידו אם נחזור".
אביהו
לא ידוע לי על התפתחות טכנולוגית שקיימת בארצות הברית ולא בישראל ואשר מאפשרת לגברים ללדת… הכותרת הנכונה צריכה להיות 'עובד עירייה היגר לארצות הברית בכדי לנצל חוק אמריקאי המאפשר לזוגות גברים לרכוש רחם מנשים עניות'.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
תישאר שם