אפשר להכריז על הטרנד החדש: בחודשים האחרונים הגיעו לאלמוג שם טוב, הבעלים של סייבר טאטו בראשון לציון, כמה צעירים עם בקשה זהה: לקעקע על גופם את דמותו של הכלב האהוב שלהם. "זו בהחלט מגמה שקיימת בשנים האחרונות", הוא מספר השבוע ל"השקמה ראשון לציון", "עולם הקעקועים היום הוא רחב יותר ואפשר לעשות הכל ואנשים ממש מנצלים את זה. לקעקע את חיית המחמד זה לא שונה מלקעקע דמות או את שמות הילדים והמשפחה. יש לא מעט אנשים שעבורם בעל החיים שלהם הוא ממש המשפחה שלהם".
"אמרו שאני משוגעת"
שירן שוורץ, בת 32, בחרה לקעקע על גופם את כלבתה האהובה. "לונה היא הכלבה הראשונה שלי", היא מספרת, "ייבאתי אותה מהונגריה לפני כארבע שנים וחצי וזה היה תהליך מטורף. תמיד רציתי קעקוע, אבל עד שלא מצאתי רעיון שאותו ארצה לראות על הגוף שלי כל החיים, לא עשיתי. כשלונה הגיעה אלי לא היה לי ספק שאותה אקעקע ראשונה".
ואיך היו התגובות?
"רוב התגובות היו מדהימות ומפרגנות. כמובן שהיו אלה שאמרו שאני משוגעת שקעקעתי את הכלבה שלי על הגוף. בכל פעם הייתי עונה שאם עושים קעקוע זה רק משהו משמעותי באמת. לונה כמובן חיה, ומאז הצטרפו עוד שני כלבים. את אח שלה שהגיע אחריה קעקעתי כשנה אחרי על היד, כמובן אצל אלמוג".
את מכירה אנשים נוספים שבחרו לקעקע את בעלי החיים שלהם?
"רוב הסביבה שלי מורכבת מאנשים שמאוד אוהבים את הכלבים שלהם או שעוסקים בכלבנות, כך שלחלקם יש קעקועים של הכלבים שלהם. אני ממש לא מתחרטת על הקעקוע, הוא יצא מושלם. הגעתי לסייבר כשלא ידעתי בכלל איך ומה אני רוצה בקעקוע, והחבר'ה המקסימים שם עזרו לי המון".
"רציתי להנציח אותה לעד"
ארנון בר נוי ושיבס
כבר חמש שנים שארנון בר נוי, בן 30, הוא הבעלים הגאה של שיבס, כלבה מעורבת, ולפני כמה חודשים הוא החליט לקעקע על הזרוע את הדיוקן של הכלבה. "לא היתה סיבה מיוחדת לזה", הוא מספר, "אני אוהב אותה מאוד ורציתי להנציח אותה לעד".
באותה נשימה אתה יכול לומר שאתה גם אוהב את אמא. אז למה לא אותה?
"אמא זו אמא וזה שונה לגמרי".
לבר נוי היו בעבר שני כלבים שאותם הוא בחר שלא לקעקע. הסיבה, הוא מסביר: "בחרתי קודם לעשות קעקוע של שיבס כדי לראות איך זה ייראה, ואני מאמין שבהמשך אני אקעקע גם אותם".
איך היו התגובות?
"כל מי שראה את זה מאוד התלהב מהעבודה ומהעיצוב. בסביבה הקרובה בהתחלה אמרו לי שזה לא ממש מתאים לי כי אני לא ממש בן אדם שמקועקע וזה היה הקעקוע הראשון שלי, אבל בסך הכל התגובות מאוד מפרגנות ואני שמח שעשיתי את זה".
רוצים להישאר מעודכנים?
"הוא הציל אותנו מחרדות, לחצים ופחדים"
עדי ועדן ארנולף
עדי ועדן ארנולף, אחים תאומים בני 22, החליטו להנציח על עצמם את לובו, הכלב המשפחתי. "כשהיינו בני 10 ההורים הביאו לנו את לובו, רועה גרמני שהיה גור מאוד חולה ומאוד חלש", הם מספרים, "הוא היה מאוד מסכן. לקחנו אותו בזמנו למוסד וטרינרי, שם הוא עבר ניתוח, לא שרד את ההחלמה ונפטר. אני ואחי לקחנו את זה מאוד קשה. עדי נכנס לחרדות וללחץ וזה השפיע עלינו מאוד. כעבור כמה שנים, בוקר אחד ההורים שלנו החליטו להפתיע אותנו והביאו לנו כלב דומה, רועה גרמני עם אותו שם, שכיום הוא כבר בן שמונה והוא בעצם זיכרון לכלב שאיבדנו. כל החרדה והלחץ שהיו לנו נעלמו מאז שהוא הגיע אלינו, ומפה הגיע הרעיון לקעקוע, כי זה גם זיכרון וגם הנצחה".
איך התגובות?
"אנשים מאוד מתרגשים שאנחנו אומרים להם מה הסיבה מאחורי הקעקוע ואפילו אבא שלי, שלא אוהב קעקועים, מאוד אהב את הקעקועים שלנו והתחבר, כי בעצם זה חלק מהמשפחה שעכשיו נשאר עלינו לנצח. אמא שלנו אוהבת קעקועים ויש לה בעצמה, לכן היא התחברה אף יותר. בכל מקרה, שני ההורים התרגשו, במיוחד משום שזה קעקוע ראשון של אחי התאום".
מתחרטים?
"ממש ממש לא. הכלב הזה עבר איתנו רגעים מאוד משמעותיים בחיים ולמעשה אפילו ניתן לומר שהוא הציל אותנו מחרדות, לחצים ופחדים. אין לו מקום ראוי יותר מאשר על הגוף שלנו".
שישקו
שאתה מת אתה לא מרגיש כל הסובבים אותך מרגישים עצובים בוכים אבל אתה לא מרגיש אתה מת!
אותו הדבר שאתה מטומטם!
לטיפול
עכשיו ברור למה יש אנשים שמסתובבים בפארקים סתם . הם פשוט מוציאים את הקעקוע לעשות את הצרכים מתוך הרגל גם לאחר שגנבו להם את הכלב או שהחתול ברח
אני העין שבשמיים
אחרי שצחקנו…כלב עדיף על בן אדם, לכלב אין אינטרס הוא רק רוצה להשתשע לאכול ולישון, בן אדם לעומת זאת הוא חיה רעה לא יספיק לו ,עד שיראה את על הסביבה שלו מתחתיו..
דקלה
אכן לאהוב את הכלב כמו שהוא אוהב אותך , חברים נאמנים ורגישים.
כל הכבוד למקעקעים שמנציחים את החברות
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
זה כמו העובדי אלילים שהיו מקעקעים את האלילים שלהם, רק עם הכלב. עבודת אלילים מודרנית.
זאת לא משמעות! אלא אשלייה של משמעות, אחרת איך מכוני הקעקועים ירוויחו?
לכלב יש משמעות, לא לקעקוע, וכאן הטעות של האנשים.