"הייתי אישה מוכה, אם לילדה שרואה הכל. בכל פעם שבן הזוג שלי הרים את הקול ואת היד וחבט בי היא ראתה את זה. הרעש של המכות צורם לי עד היום באוזניים", כך מספרת אלונה, תושבת ראשון לציון, שנמלטה מהבית בעקבות האלימות הקשה מצד בעלה.
היום (שני) מצוין היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. כאשר השנה נרצחו על ידי גברים 13 נשים. כמו נשים רבות אלונה חיה בצל אלימות קשה, עד כדי חשש לחייה.
היא נישאה בגיל 27 למי שהייתה בטוחה שהוא גבר חלומותיה. אבל אחרי החתונה גילתה שחלומות יכולים להפוך מהר מאוד לסיוטים. "הוא היה הבחור הכי מנומס שהכרתי בחיי, ההורים שלי אהבו אותו, החברות קינאו בי על מערכת היחסים איתו ומסביב הכל היה מושלם", היא מספרת, "המכות התחילו ממש בקטנה. פעם אחת במהלך חופשה, כשלא הסכמתי לעשות משהו שהוא ממש רצה, הייתה סטירה ואז התנצלות ונשיקה שבאה אחריה, ויתרתי, הבלגתי, סלחתי. למה? כי אהבתי אותו והאמנתי שזה חד פעמי".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
אלונה מספרת כי עוד לפני החתונה היו רמזים להתנהגות אלימה מבת בן זוגה. אלא שזה היה מקרה חדש פעמי שהעדיפה לשכוח. "הייתה לנו חתונה מהאגדות ועל פניו הכל היה מושלם", היא מספרת, "אבל חודשיים אחרי זה, כשרבנו על משהו שטותי, זה פרץ שוב. הפעם זו הייתה חבטה שהפילה אותי לרצפה. מההלם שאחז בי לא הצלחתי לבכות. הוא התנצל, ואחר כך זה הפך לריטואל. אחרי זה היו מכות יבשות, פנס בעין ואיפור כבד שהסתיר את הבושה".
"אחרי שנכנסתי להיריון, השלמתי עם העובדה שהוא כנראה מראה את האהבה שלו אליי בצורה הזו. אבל המכות המשיכו גם בהיריון. פעם הייתה נפילה מעוצמת המכה, פעם בעיטה, המון מכות לפנים והמון נשיקות ומילות חיבה שהגיעו אחרי. כשהילדה שלי נולדה והייתה בת שנה, ראיתי את הפחד בעיניים שלה מאבא שלה. בכל פעם שהוא הניף יד היא הייתה נחרדת ומבינה מה הולך להיות. הבנתי שאני לא יכולה לתת לה לחיות בצורה הזו".
רוצים להישאר מעודכנים?
בשלב מסוים אלונה החליטה לחשוף ולשתף את חברותיה בסביבה הקרובה במה שעובר עליה. "הן היו בהלם ולא הבינו איך הגבר המקסים שהן מכירות הפך להיות הבעל האלים שלי", היא מספרת, "הן ייעצו לי לקום וללכת. בהתחלה סירבתי. חששתי מה יגידו מסביב, מי יאמין לי בכלל ומה אעשה בלעדיו, אבל בפעם הבאה שזה קרה אזרתי אומץ והבנתי שזה או שאני מצילה את החיים שלי ואת הבריאות של הילדה שלי, או שאני מביאה את עצמי למצב שבו אני יכולה להיות הנרצחת הבאה".
אלונה נמלטה לדיור לנשים מוכות, שם היא שוהה כבר חמישה חודשים עם בתה. "זה קשה, זה לא נעים, אבל זה עדיף על הגהנום שעברתי איתו. פה אני מוגנת, עובדת, חיה בלי פחד, חוזרת לאט לשגרה בריאה ובעיקר מחייכת הרבה", היא מסכמת.
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
תגובות