למי מאתנו לא יצא לכעוס? על הבוס בעבודה, על הילדים, על בני הזוג, על נהג הרכב שחתך אותנו בכביש או על השכן שבדיוק בשתיים בצהריים החליט לגזום את הגינה. מדובר ברגש טבעי שהוא חלק בלתי נפרד ממנגנון ההישרדות שלנו, אבל ביום שהוא הופך להיות צורת הביטוי היחידה שאנחנו מכירים, זה בדיוק היום שבו הוא עלול להרוס את מי שאנחנו כלפי עצמנו וכלפי הסביבה, לטשטש את האישיות שלנו ולהפוך להר געש שההתפרצות הבאה שלו היא רק שאלה של זמן.
אריאלה מלצר, מומחית לשליטה וניהול כעסים, תלמד אתכם כיצד תוכלו לקחת את האש שבוערת לכם מבפנים ולהפוך אותה לכזו שתחמם אתכם במקום שתשרוף אתכם.
אריאלה מלצר, עובדת סוציאלית קלינית בעלת תואר שני, היא פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת. במשך עשרות שנים היא עבדה במגזר הציבורי והקימה את המרכז למניעת אלימות במשפחה בלוד. הניסיון הרב שצברה והכלים שאספה לאורך הדרך המקצועית שלה העצימו את גוף הידע שלה והיא החליטה להתמקד בתחום השליטה וניהול כעסים במגזר הפרטי ולגעת באנשים נורמטיביים, מוצלחים ומוכשרים שלא ענו להגדרה – אלימים, אבל עדיין נתפסו בעיני החברה כתוקפניים או כקורבנות.
לפני עשרים שנים היא הקימה את 'מכון רעות', בו עובדים פסיכולוגים ועובדים סוציאליים והחלה להנחות סדנאות ולהעניק טיפולים אישיים וזוגיים, במטרה להציל כל מי שנמצא כפסע לפני שהוא הורס לעצמו את החיים. דרכי ההתערבות והעזרה שמציעה אריאלה משתכללים כל העת. היא לא מפסיקה ללמוד, לפתח תובנות ולהצטייד בכלים שיוכלו לעזור לכל אחד מאתנו לעשות את השינוי.
הדרך הנכונה לשליטה בכעסים על פי אריאלה מלצר. צילום עצמי
הכעס הוא בעצם אנרגיה שמתעוררת בתוכנו ושאותה אנחנו מרגישים מיד, הן בפן הנפשי והן בפן הפיזי. אותו כעס מתחיל לבעבע בכל פעם שאנחנו מרגישים מאוימים, מותקפים, פגועים, לא מובנים או מושפלים. הוא גדל עוד יותר כאשר משהו לא עונה על הצרכים שלנו או כשאנחנו מרגישים שלא רואים אותנו. הוא מתפתח כשאנחנו נתפסים מבחוץ כשקופים ו'לא בסדר' ומחפש פורקן כמנגנון הגנה הישרדותי כאשר הביטחון העצמי שלנו מתערער ואנו חשים שהקיום שלנו בסכנה. יש מי שיתפרץ בצורה אוטומטית ואימפולסיבית ויש מי שידחיק וישתוק. אבל בשני המקרים התוצאה היא לא פחות מהרסנית.
"כולנו כועסים. מדובר ברגש לגיטימי, טבעי ואנושי", מסבירה אריאלה. "הוא מוביל ומכוון אותנו לעצמנו ולצרכים שלנו, הוא הצעקה של הכאב שלא מקבל ביטוי ישיר וגלוי. הוא חושף את המקומות הפגיעים ביותר שלנו. אבל הוא הופך לבעיה כאשר אנחנו משתמשים בו בצורה לא מאוזנת ולא מבוקרת, אם בהתפרצות כלפי חוץ ואם בכליאתו פנימה והפיכתו לאילם. בשתי הצורות ישנה פגיעה וכשזה קורה הכעס הוא כמו רעל, זיהום רדיואקטיבי הרסני. הוא פוגע בחיים ובתפקוד שלנו והתדירות שלו רק הולכת וגוברת. הוא תופס מקום דומיננטי בחיים שלנו עד שהוא שולט בנו ומנהל אותנו".
לדבריה של אריאלה, ביטוי הכעס יכול לבוא בארבע צורות עיקריות שונות. לקבוצת האנשים הראשונה היא קוראת המתפרצים – אלה אנשים שנדלקים בקלות, מתחממים מהר ובעלי פתיל קצר. אנשים שאצלם יש רק דרך אחת נכונה וצודקת וזו הדרך שלהם. הם עלולים להגיב בהתנשאות, בביקורתיות יתר, זלזול ושיפוטיות ולהתנהל בצעקות, קללות, גידופים, עלבונות, הפחדה ואיומים או זריקת חפצים. הם מאשימים את האחר, רואים את החיים רק בצבעי שחור ולבן ותגובת הכעס שלהם היא אוטומטית, מהירה ומהבטן. יש להם חשיבה נוקשה והם מסתכלים על העולם כמקום מסוכן. הם דרוכים כל העת לפגיעה שאוטוטו מגיעה וכל דבר קטן עלול להצית תגובה גדולה. הם סומכים רק על עצמם, מתקיפים על מנת להתגונן ופוגעים באחרים עד כדי הקטנה והשתקת האחרים ושלילת החופש שלהם.
הקבוצה השנייה, אליה מתייחסת אריאלה, הם האנשים הדוחסים, שנמנעים מביטוי הכעס – הם מפחדים מהכעס של עצמם ושל אחרים. הם חוששים שעימותים יהרסו להם את החיים, יפגעו ביחסים שלהם ולבסוף ישאירו אותם לבד. הם לוקחים את האחריות על היחסים על עצמם ולא מאמינים שיש להם את הזכות לבטא את הצרכים והרצונות שלהם. הם עסוקים בלרצות, סופגים ודוחקים פנימה עד כדי כך שהם מקריבים את הרצונות והצרכים שלהם ומבטלים את עצמם. הם מרגישים שקופים, חוששים מלאכזב, מקווים שישמעו אותם מבלי להישמע באמת וכולאים את הכעס פנימה. אנשים אלו לא באמת מעריכים את עצמם עמוק בליבם ולא את הכישורים והכוחות שלהם. הם פסיביים ונמצאים כל העת בתחושת מלכוד וחוסר אונים, שמובילים לייאוש ואפילו דיכאון ולהלקאה עצמית. הם לא תמיד מצליחים לממש את עצמם וחיים בתחושת החמצה תמידית.
ויש את קבוצת הפסיביים-אגרסיביים, להם קוראת אריאלה פרטיזנים – אנשים שנעלבים, פגועים ומרגישים את הכעס אך מפחדים מקונפליקט ועימות גלוי ומבטאים את הכעס בצורה חבויה וסמויה. במקרה הזה העימות נשאר בתוכם בינם לבין עצמם. הוא לא מוחצן אלא פנימי אך מבטאים אותו בצורה של הימנעות. הם מזינים אותו ומתבשלים איתו, עד שהוא מתפרץ בדרכים שונות. אלו אנשים שמתקשים לסרב בגלוי לבקשות אך נמנעים מלגלות התנגדות ישירה. זו יכולה להיות אגרסיה שקטה, הסתגרות בתוך עצמם או צורת ענישה סמויה שבאמצעותה הם לא נותנים את המענה המבוקש לצרכים של הזולת. זה יכול להתבטא בשתיקה תוקפנית, חוסר היענות לבקשות בתואנות ואמתלות שונות, שכחה, כביכול, עייפות, דחיית הביצוע וכד'. במקום להוציא את התוקפנות בצורה גלויה הם מתחכמים ועושים זאת בצורה סמויה. בדיוק כמו הפרטיזנים שהמתינו כל היום כדי להוציא פעולות תגמול בחסות הלילה. גם כאן הפרטיזנים ישאירו את הכעס במחתרת ויבטאו אותו בהיחבא או עד שהוא יתפרץ ללא שליטה וכשזה יקרה, הוא ישאיר אחריו עיי חורבות שעלולים להוביל להרס בלתי ניתן לתיקון.
הקבוצה אליה כולנו רוצים להשתייך, ולשם מובילה אריאלה בעזרת הטיפול והסדנאות שלה, זו קבוצת האנשים האסרטיביים – הם בטוחים בעצמם, משתפים פעולה, ונותנים לאחר ולשונה מקום והרבה כבוד והערכה. הם עונים לסיטואציה בצורה עניינית מתוך מטרה לשפר ולהיטיב עם היחסים וגוברים על התסכולים והקשיים מבלי לפגוע, לא בעצמם ולא באחרים. הם רואים גם את הצרכים של עצמם וגם של האחרים ומחפשים את הפתרון שייתן מענה לשני הצדדים. הם מקבלים את העובדה שיש אנשים שונים שחושבים אחרת וצורת הביטוי שהם בוחרים ליישם היא שכנוע ולא כפייה. דמוקרטיה במלוא מובן המילה.
"חשוב להבין שהכעס הוא רגש משני", אומרת אריאלה. "מתחתיו יכולים להתעורר סוגים שונים של רגשות שמתדלקים ומעוררים אותו. רגשות כמו חוסר אונים, ביטחון עצמי נמוך, פגיעה, עלבון, כישלון, השפלה. הרגשות האותנטיים האלה שקשה לנו לשאת בתוכנו, אם אנחנו לא נותנים להם ביטוי ישיר, גלוי ואמיתי, הופכים לכעס וכך אנחנו פשוט משליכים את הרגשות הבלתי נסבלים האלה החוצה. הפוגענות הזו שיוצאת מאתנו פוגשת בדרך כלל את הקרובים והאהובים שלנו, שעלולים להשיב לנו בתגובות של מרד או כניעה.
"מדובר במצב מסוכן שרק מתדלק את הפעם הבאה שכבר לא תהיה שאלה של 'האם', אלא 'מתי'. הפעם הבאה עלולה להיות חמורה ובעלת עוצמה גבוהה יותר, שרק תהפוך את כל האתגרים שלנו לקשים וגדולים יותר. בסדנאות ובטיפולים הפרטניים אנחנו מתמקדים גם באופן שבו אנחנו מנהלים את הכעס, אך גם לא פחות חשוב במה מנהל אותי, מה קרה בעולם שלי, איזה כאב נלחץ ועל מה הוא מתיישב, איך אני יכול לתת לו מענה, איפה אני לוקח אחריות להתמודד עם זה בתוכי ולמה אני מצפה ורוצה. הרעיון של השליטה הוא בתגובות שלנו. שכבר לא נשלוף תגובות אוטומטיות ואימפולסיביות, אלא נחפש דרכים לביטוי שלא יפגעו בחיים ובקיום שלנו".
כבר בשיחת האבחון הראשונית מבררת אריאלה עם המטופלים מה הבעיה ומה הקושי שלהם. היא עוזרת להם להבין ולזהות את הכאב שממנו הם סובלים ובונה יחד איתם תכנית טיפול. כאשר מדובר בטיפול פרטני, אריאלה בונה לכל מטופל תכנית אישית בהתאם ליכולות, למוטיבציה, לקשיים ולנכונות שלו. בסדנאות דואגת אריאלה שלכל משתתף יהיה מקום ולכן ישנה הגבלה על מספר המשתתפים. הסדנאות כוללות 10 מפגשים, כאשר כל מפגש נמשך כשעתיים וחצי. לאריאלה חשוב לראות כל אחד, לתת לו מקום וביטוי ולהתקדם בקצב שלו.
כל משתתף מקבל את המקום הראוי לו בסדנה לצורך התפתחות אישית. צילום עצמי
הכלים בהם משתמשת אריאלה נועדו לאפשר למטופלים לנהל דיאלוג מכבד ובטוח, לתת מקום לעצמם ולאחר, לפתח ביטחון וחוזק פנימי, לקחת אחריות על העולם שלהם ולשנות את זווית הראייה והתפיסה שלהם את עצמם, את האחרים ואת המציאות. בנוסף לכל דרכי ההתערבות המקצועיות שרכשה כאשת מקצוע, היא נעזרת בכלים קוגניטיביים-התנהגותיים העוזרים לקשר את ההתנהגות של כל מטופל עם המחשבות שלו, וכן בכלים לתקשורת בין אישית, ניהול קונפליקטים ומשא ומתן להתנהלות נכונה במצבים שונים וכן הכלים והטכניקות שפיתחה בעצמה עם השנים ובהתאם לניסיון שצברה בשטח.
לכל אורך הטיפול המשתתפים משתפים באירועי הכעס שמתרחשים בחייהם, לומדים לזהות איך מתפתח תהליך הכעס בתוכם ומה ניתן לעשות בכל שלב ושלב, ולזהות את החלקים בתוך עולמם הפנימי שדוחפים אותם לפעול כפי שהם מתנהגים. הם לומדים טכניקות וכלים רבים שעוזרים להם להתבטא בצורה אותנטית אמיתית מתוך חוזק פנימי, בלי לפגוע באחרים ובלי לפגוע בעצמם, ולומדים דרכי ביטוי ומיומנויות תקשורת בינאישית מכבדות ואסרטיביות. הם מנהלים יומן כעס, מתרגלים טכניקות ושיטות ובין המפגשים אף צופים בסרטוני הדרכה רלוונטיים שמועברים על-ידי אריאלה, וקוראים מאמרים פרי עטה המתייחסים לדברים שעולים במפגשים.
השינוי, לדבריה, מגיע רק כאשר מדובר ברצון אמיתי של המטופלים לשנות, כשהם מכירים בבעיה ולוקחים עליה אחריות, תוך שהם מתרגלים ללא הרף את השיטות והטכניקות עד שהן הופכות לחלק בלתי נפרד מההתנהלות היומיומית שלהם. מטופלים שעוברים את התהליך מספרים עד כמה הוא שינה אותם מהקצה אל הקצה, עד כמה זה הציל להם את החיים, הבריאות, הזוגיות והמשפחה.
"זה לא פשוט לפגוש פנים מול פנים את הכאב, התסכול והפחד ועוד יותר לא פשוט לשנות. לכן אני מבררת מול המטופלים שלי מאיזה מקום הם מגיעים אליי. חשוב לי שהם יגיעו מתוך רצון אמיתי להכיר בבעיה ולקחת עליה אחריות. רק ככה השינוי האמיתי מגיע", מסכמת אריאלה. "הרעיון שעומד בבסיס הטיפולים והסדנאות שלי הוא שליטה וניהול כעסים ותקשורת יעילה. המטרה היא ללמוד כיצד לתת מקום לזולת ולנו, איך לכבד את עצמנו ואת האחר בו זמנית, לזהות מה מנהל אותנו ולתרגל את זה עד שנצליח להפוך את התגובות האוטומטיות שלנו לרצויות, נכונות ולחלק בלתי נפרד מההרגלים, הדפוסים ומהעולם הפנימי שלנו. לחלק מהמהות הטבעית שלנו. לתת ביטוי ישיר ואמיתי לרגשות מתוך חוסן וחוזק פנימי מבלי שנתפרק. להסתכל על מצבים בחיים לא כשחור-לבן, טוב-רע, מנצח-מפסיד אלא כ-win-win. להחשיב את מי שאני וכיצד אני רואה את הזולת גם אם הוא חושב אחרת ושונה ממני. ולגדול מזה. השינוי הוא אפשרי, וחשוב לא פחות הוא ממש בהישג יד".
מוזמנים ליצור קשר עם אריאלה מלצר
טלפון: 08-9470691 / 052-2894989
מייל: [email protected]
אריאלה מלצר. צילום: מיכל הרדוף רז
רוצים להישאר מעודכנים?
כתבה שיווקית
אין במידע כל עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם רופא
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
לא מומלצת בכלל. בלשון המעטה. מה שכן, צריכה לעשות הסבה לתעשיית הפרסום והיח"צ. יותר שיווק מתפוקה. יותר נזקים מתועלת.