מנהל בית הספר זכור למרבית התלמידים כדמות סמכותית וקשוחה שמעדיפים לא להגיע לחדרה. אלא שבמקרה של משה גרדוס, מנהל תיכון אנקורי ראשון לציון מזה 25 שנים, מסתבר שתלמידיו יעידו נחרצות שאצלם המצב הוא שונה לחלוטין. "כל תלמיד שמגיע לכאן אחרי שהתקבל מגיע לפגישה אישית: איתי, עם היועצת ועם רכזת השכבה", מספר גרדוס בן ה-57, "זה בשביל שנדע באיזה מצב צבירה הוא נמצא וכיצד צריך להתנהל איתו".
רשת אנקורי היא פרטית, שנמצאת בפיקוח ובהכרה של משרד החינוך. בתיכון בראשון לציון ישנן בסך הכול שמונה כיתות ולומדים בו-200 תלמידים. מה שמאפשר, כך לדברי גרדוס, יכולת להעניק יחס אישי ולמפות את צרכיו של כל אחד מהתלמידים.
הכול התחיל במקרה
"בתיכון הייתי תלמיד לא פשוט למדתי רק מה שאהבתי והצלחתי. לשמחתי היו לי מורים 'שרוטים', שהיו מאוד משמעותיים עבורי. מהמורים האלו שאו שאתה מת עליהם או שאתה לא סובל אותם. שאני רואה את התלמידים שלנו אני מבין אותם יותר ממה שהם חושבים לעצמם", מספר גרדוס ומוסיף כי הגיע למסגרת החינוכית די במקרה.
"סיימתי בשנת 1985 את לימודיי התואר לפסיכולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית וישר התמיינתי לתפקיד במערכת הביטחון כחלק מהרצון שלי לתרום ולמימוש עצמי", הוא ממשיך, "בגלל שהתהליך נמשך כמעט שנה חיפשתי בינתיים עבודה זמנית וסיפרו לי על משרת מורה מחליף באנקורי תל אביב והתחלתי ללמד שם. כעבור כמה חודשים חינכתי כיתה, במהלך הזמן הפכתי לרכז חברתי ואף הגעתי להיות סגן מנהל. אחרי שבע שנים הקמנו בראשון לציון את הקמפוס והתמנתי לתפקיד המנהל ומאז אני כאן".
פעם אחר פעם במהלך השיחה מדגיש המנהל הוותיק את צמד המילים "הון אנושי". הוא מפרגן למורים ומעיד על עצמו כמי שנותן להם את האפשרות כל פעם מחדש להביא משהו מעצמם מעבר לתכנית הלימודים הכתובה מראש. זאת, כדי שבאמת יוכלו לגרום לתלמידים לפתח חשיבה ביקורתית ובעיקר לחשוב ולא רק להנהן בהסכמה ולקבל את דברים כברורים מאליהם. זאת כנראה הסיבה שהתיכון הצמיח כבר 12 מורים שהפכו למנהלים בבתי ספר שונים בארץ, ותלמידים שהפכו למורים בעצמם באותו מקום בו למדו.
תיאטרון מגדר ומיניות
"קיימים אצלנו לימודי אינטליגנציה רגשית שמועברות בסדנאות אגו, יש לימודי מגדר ומיניות בכדי לבנות לתלמידים שוליים מספקים רחבים שלא מבוססים רק על החומר המקצועי ובכיתה ט'-י' לומדים תיאטרון. אני חושב שתיאטרון הוא שפה בפני עצמו כי כל אחד יכול לבטא את האני שלו", קובע גרדוס, "לאנקורי מגיעים תלמידי רבים שאומרים שהם ישתנו ויצליחו ללמוד בתיכון שיעניק להם יחס אישי אבל גם כאשר תלמיד מתחייב לכך לפעמים חוסר האמון במערכת הוא גדול ויש צורך לבנות את התהליך על בסיס יומיומי. המפתח הוא אמון רק לאחר שהילד יאמין שאפשר אחרת הוא יעבוד אם לא יאמין דבר לא יעבוד".
אבל לא תמיד זה מצליח. "היה סיפור של ילד ואביו שהתנהלו פה על גבול האלימות המילולית והגעתי למצב שכמעט הגשתי תלונה במשטרה", הוא מספר, "לבסוף זה נגמר בכך שהתלמיד עזב את בית הספר והאב התנצל בפניי. היום בדיעבד אני מבין שזה נעשה מצדם מתוך מצוקה והייתי מתנהל טיפה אחרת".
בימים אלו, זמן קצר לפני פתיחת שנה הלימודים מסדרונות תיכון אנקורי שקטים. הכיסאות בכיתות מורמים ויש כיתות שהעבודה לקראת הכנתן עדיין נמשכת. אך בחדרו של המנהל הוותיק מועברת היטב ההתרגשות. באותו החדר מתנה שקיבל מתלמיד עבר. "אתה רואה את המשפט הזה שמוטבע על השעון: אם רק הייתי יכול לחזיר את הזמן לאחור. קיבלתי אותו מבוגר בית הספר. זה שעון שמחוגיו זזים לאחור", הוא מספר בהתלהבות. ונראה שהסימבוליות במתנה הזאת מסמלת את תפקידו של גרדוס בכל שנה מחדש. אותו זמן שאוב שיש בכל שנת לימודים בכדי שהוא וכל הצוות של הקמפוס יוכלו לחנך את דור העתיד.
תגובות