והבשר: אגדה

שמעו וידוי, בשר תמיד היה האהבה הגדולה שלי, שלנו ולכן השמחה הייתה גדולה כשהבנו שאת ארוחת הצהריים שלנו ביום שישי נעשה באסדו בר במושב אלונים- נכון, צפון וזה אבל כשראינו את תמונות הנתחים שנצלים על האש החשופה לא היה צריך יותר מזה כדי לשכנע אותנו שכדאי למהר כדי שלא נאחר.

בשעה 13:00 הגענו למקום, ראשונים לשבת אל השולחן, המארחת הנחמדה שראתה שאנחנו מצלמים את הנתחים כדי לשלוח לחברים זזה ממקומה והביאה את ניחוח הבשר אל אפינו. ברגליים צוהלות הניגשנו לשולחן ונתנו למארחת את החופש לבחור עבורנו מה שליבה חפץ- וזו הייתה החלטה נבונה מאין כמותה, כי אחרי הכל אין כמו ארגנטינאי שאוהב ומבין בשר כדי להתאים את המנות לשולחן.

בזה אחר זה הגיעו לשולחן מנות של קבב בזילוף טחינה, נקניקיות צוריסוס חריפות וחריפות פחות ועם טעם נפלא של בשר שנעשות במקום עם מתכון משפחתי, קרואסון מלוח ובתוכו עולם שלם של טעמי קורנביף ורוטב איולי, שקדי עגל נימוחים שניכר שמי שעשה אותם יודע את העבודה וסלט ספרדי. מזה סלט ספרדי? גם אנחנו שאלנו והתשובה הייתה מפתיעה לא פחות: ״חשבנו על סלט שיהיה במקום ולא רצינו סלט בנאלי״ מסבירה המלצרית ומוסיפה ״אז לקחנו רצת ירקות, שני סוגי גבינות עיזים שהושחמו על האש כשהן מצופות סוכר, פלפל קלוי, אגוזי מלך ובלסמי מצומצם״ התוצאה אגב- מושלמת.

אחרי מנוחה קצרה הגענו אל גולת הכותרת – המנות העיקריות

זוכרים שאמרנו למארחת להחליט בעצמה? גם הפעם היא עשתה את זה והביאה אל השולחן צלחת עמוסת בשרים, אנטריקוט, נתחי סינטה, נתחי אסאדו דקים ומלאים בטעם ולצידם סירות תפוחי אדמה שנצלו על הגריל והוגשו חמים חמים.

והבשר? חוויה של טעמים שהתפוצצו בפה, העובדה שהם ניצלו לאיטם על הצלחת החמה שרוחשת גחלים ולאט לאט ירדו ממנה אל הצלחות שלנו ומשם עמוק לקיבתנו. ניכר שמי שאמון על הכנת הבשר (שנצלה במשך שמונה שעות על אש חיה טרם הגעת האורחים) יודע את העבודה. בחירת הנתחים, הטעמים העזים שלהם ההגשה והאירוח היו למופת.

רוצים גם? המסעדה פתוחה בכל סוף שבוע- בימים חמישי שישי ושבת בין השעות 12:00 ועד 22:00 בלילה ורצוי להזמין מקום מראש.

צילומים: גלעד הר