מאז שהוא זוכר את עצמו סדי מרדכי, מעצב שיער בשדרות, שועט קדימה וכובש פסגות. אבל ב-7.10 הכל נעצר במדינה וגם אצלו. סדי גויס, לוחם דובדבן במילואים, גויס לחצי שנה של שירות מילואים ביחידה שלו.
עד לאותו בוקר נורא באוקטובר, המספרה שלו בשדרות זכתה להצלחה ולקהל לקוחות נאמן מכל האזור. וזאת אחרי שכמעט נסגרה בעקבות הקורונה, ושרדה שנים של סבבי לחימה ורקטות לעיר.
באותה שבת נוראית, שהה סדי בחופשה משפחתית בכנרת. הוא היה אמור להשתתף במסיבת הנובה, ומכר את הכרטיס און ליין לבקשת אשתו. חבר העיר אותו ב-6:30 בבוקר עם הדיווחים הראשונים על מה שמתרחש בעוטף עזה בכלל ובשדרות בפרט. הוא שוחח עם אמו ואחותו בשדרות שסיפרו לו על יריות ומטחים. הוא החליט לנסוע לבדו לדרום. בסמוך לכך גויס לשרות מילואים ביחידה שלו, דובדבן.
אחרי חצי שנה של לחימה הוא נאלץ לסגור את העסק שלו. אשתו עברה להתגורר עם משפחתה ברחובות והוא החליט לא לוותר על המקצוע שהוא כל כך אוהב. בפעם הראשונה שיצא לריענון מצא ברחובות מקום לפתוח מחדש את המספרה שלו ולאחר השחרור מהמילואים רצתה לחתום על חוזה ולהתחיל מחדש ברחובות. אבל ביום החתימה על החוזה החדש התבשר שהוא מגויס לחודשיים נוספים.
הרצון שלו לפתוח מספרה חדשה לא נגנז, הוא רק נדחה. לאחרונה פתח סדי מספרת בוטיק חדשה ברחוב ויצמן ברחובות, בניחוח של העיר הגדולה. הוא מביא לעיר סגנון ושירות אחר וצעיר וקהל לקוחות נאמן מרחבי הארץ הכולל מפונות שמתגוררות כעת במרכז.
לצד זה הוא מתמודד עם הקשה מכל, עם אובדן חברים שנפלו בקרב, בנובה, לקוחות אהובות מיישובי העוטף שנרצחו, עם המעבר החד משדה הקרב אל חיק המשפחה, עם שדרות שמתקשה לחזור לשגרה ועם צו למילואים הבאים שלו. למרות זאת הוא מתעקש להישאר אופטימי כהרגלו ולהתמקד בטוב. "אני בוחר להסתכל קדימה", הוא אומר, "יש לי כנראה חוסן נפשי והאהבה שלי למה שאני עושה ולאנשים ממלאת אותי ועוזרת לי להמשיך קדימה".
סדי (סעדיה) מרדכי הוא בן 30, נשוי לרחל בת ה-27 ואבא לרום בן שנה וארבעה חודשים. הוא נולד וגדל בשדרות ובגיל 16 החל לעבוד במספרות אחרי בית הספר. בצבא שרת כלוחם ביחידה המובחרת דובדבן. עם שחרורו קיבל כרטיס טיסה למוסקבה מדודו שחי שם. הוא מצא עבודה בסלון יוקרתי וצבר ניסיון ומוניטין, אבל היה לו ברור שרוצה לחיות בישראל.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי השתלמויות באיטליה ולונדון חזר לארץ ופתח בשדרות מספרה עם שותף. המספרה הצליחה מאוד והוא החליט לעבור לת"א כדי לבנות מותג משלו. תחילה עבד אצל מעצבי השיער המובילים בכיכר המדינה ואז התקדם ושכר מקום משלו. מגפת הקורונה עצרה את הכל והוא נקלע לקשיים.
כשהשותף שלו במספרה בשדרות הודיע שהוא, עוזב סדי החליט לחזור לעיר, לחזור הביתה, כדי לא לתת לכל מה שבנה לרדת לטמיון.
הוא פתח מספרה חדשה משלו כשהוא מביא לשדרות את הבשורה התל אביבית והויז'ן שלו עם שיטות של צבעים, טיפולים ומוצרים שבשדרות לא הכירו והתקבל בהמון אהבה וחום מתושבי העיר. הלקוחות הגיעו אליו מכל האיזור.
ואז הגיע ה-7.10. כשהמידע החל לזרום הוא הקפיץ את עצמו עצמאית דרומה ובהמשך גויס ללחימה. הוא איבד חברים קרובהים, כמו למשל חברו הקרוב, אילן יעקב משה, שנרצח בנובה, וחברים ולקוחות נוספים. את המספרה בשדרות הוא נאלץ לסגור.
הוא מספר שהמעבר מהלחימה חזרה לאזרחות לא היה פשוט. הוא זוכר את הפעם הראשונה בה חצה כביש במעבר חציה בעיר והצפירות וההמולה הפכו אותו דרוך. לקח לו חודש להתרגל להיות שוב אזרח. בנו רום היה בן 7 חודשים כשגויס ורק החל לזחול. אשתו מספרת שהיה לרום קשה להירדם כשסדי היה בשרות מילואים והוא זחל בין חדרי הבית לחפש את אביו.
"אני אופטימיסט", מסכם סדי בין לקוחה ללקוחה במספרה החדשה שלו ברחובות. "תמיד הייתי כזה", הוא אומר. "אני בוחר להתמקד בקרן האור גם אם היא יחידה ולא בחושך שמסביב. למרות הקשיים אני אומר תודה על כך שיצאתי שלם מהלחימה, על המשפחה שלי שמכילה ותומכת ועל הלקוחות שממשיכות לבוא ולפרגן גם כאלה שמפונות למרכז הארץ. יש לי כנראה חוסן נפשי והאהבה שלי למה שאני עושה ולאנשים ממלאת אותי ועוזרת לי להמשיך קדימה".
ואיפה הם רואים את העתיד שלהם? סדי משוכנע שהעתיד של המשפחה הוא ברחובות: "הגענו הביתה, אני מאמין שרחובות זה המקום שלנו".
תגובות