"בדיוק עברנו להתגורר בראשון לציון, וזמן קצר לפני כן גיליתי שאני בהריון. חשבנו שזו הולכת להיות אחת התקופות היפות בחיים שלנו. תקופה של התחדשות ושינויים", כך מתחילה את סיפורה עדי מדינה, בת 39, שאיבדה לפני כשבוע את אדיר בנה הפעוט, בן החודשיים, שנפטר בפתאומיות לאחר שאיבד את הכרתו.
הטרגדיה אירעה בבית המשפחה ונסיבות המקרה עדיין נמצאות בבדיקה, "אני ובעלי אוהד עברנו כל כך הרבה קשיים עד שאדיר נולד", מספרת עדי בכאב, "ההיריון הראשון שלי נפסק אחרי שבועות ספורים. נגרם לי נזק לגוף ונאלצתי לעבור מספר ניתוחים – הרופא אמר לי 'את תצטרכי נס כדי להיכנס שוב להריון', אבל לרגע לא ויתרנו והמשכנו להאמין, גם עכשיו אנחנו לא נוותר ויהיו לנו עוד ילדים. בשביל הילדים תמיד נחבק, נאהב, ונגונן".
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו
בדומה להריון הראשון של עדי, גם השני לא צלח, והזוג הצעיר איבד בחודש החמישי להריון זוג תאומים, ואילו בהריון השלישי הכול פעל לטובתם ונולדה בתם הדר, שכיום היא בת ארבע. אדיר נולד רק בהריון החמישי, כשבזה שלפניו עדי שוב נקלעה לקשיים וההיריון לא נקלט. "לכל אורך הדרך המשפחה שמחה איתנו בלידות שהיו מלאות באור שנכנס לחיים, ותמכה תמיד ובכתה בכל הרגעים הקשים", אומרת עדי, ומחייכת לעבר בתה שמציירת לבני המשפחה שנמצאים בבית, ציור עם הקדשה אישית.
"שעה לפני שהכול קרה. הדר ביקשה פתאום להצטלם עם אדיר בסלון, וזו בעצם הייתה התמונה האחרונה שלו", מספרת עדי בקול חנוק, וחוזרת לרגעים הטראגיים שעברו על המשפחה. באותו ערב הכול התנהל כרגיל, כשעדי האם מופקדת על המקלחת של הבת הבכורה, ואוהד, האב בן ה-38, היה זה שהאכיל את אדיר התינוק, כשלפתע הוא ראה כי הפעוט משמיע קולות מונוטוניים ולא מוכרים וניגש לעדי, בכדי לראות על מה מדובר. "שמתי לב שמשהו לא תקין. ניסיתי ללחוץ לו על נקודות שונות בגוף בשביל לראות מה התגובה שלו. קיוויתי שאפילו רק יבכה עד שלפתע הוא התחיל להחליף צבעים", אומרת האם.
בתגובה ההורים מיד ניסו לפתוח לו את קנה הנשימה באמצעות צינורית סיליקון והדבר עזר לרגעים אחדים אך דקות ספורות לאחר מכן, שוב בנם חזר למצב הקודם, ולאחר ניסיונות החייאה מצד האב, וצוותי ההצלה שהגיעו למקום הפעוט נלקח למרכז הרפואי אסף הרופא במצב אנוש. "אוהד נסע איתם ונשארתי בינתיים עם הדר בבית, וכשיצאתי לבית החולים היה לי שביב של אופטימיות שהכול יסתדר, אוהד כבר ידע לפניי שזה נגמר. והוא חיפש אותי כדי להיות הראשון שיודיע לי. פספסנו אחד את השני, וכשראיתי את הרופא והגישו לי כיסא בשביל לשבת, כבר ידעתי לבד שזה הסוף", היא מתארת בכאב, "חרב עלינו העולם. הכול היה כל כך מהר וזה בלתי נתפס שפתאום מאבדים ילד בריא. פתאום ברגע אתה נשבר ולא משנה לך מה עוד יש לך בחיים האלו. זו הרגשה כואבת שאי אפשר לתאר".
ההורים שעומדים זה לצד זה בכל רגע וכבר התגברו על כל המכשולים שעמדו בפניהם עד כה, מחכים לתוצאות הנתיחה בכדי שיוכלו לדעת מה הסיבות שהובילו למותו של בנם, וימים ספורים לאחר שקמו מהשבעה הם משחזרים בראשם את אותם רגעים אחרונים אותם מתקשים לעכל, והם עדיין לא יודעים כיצד ירצו להנציח את בנם שרק לפני חודשיים נולד והכניס לתוך ביתם אושר עילאי אותו הם מתקשים להסביר. "בכל פעם אוהד היה מרים אותו והיו רואים את האושר שלו בעיניים, בכל יום שישי בערב היה לו את הזמן הקבוע שהוא היה מתעורר אליו במיוחד כדי שיאכילו אותו. אדיר היה בשבילו הכול" מספרת עדי בחצי חיוך. לדבריה, אומנם אדיר היה רק בין חודשיים אך למרות שהיו לו לרוב רפלקסים בהבעות פניו ראו שהחיוך שלו נוטה מעט הצידה ודומה לשל הדר, חיוך שובבי שלא היה ניתן להתעלם ממנו וגרם לכולם לצחוק. "התאהבנו באדיר כבר מהרגע הראשון. כל מבט שלו גרם לנו לרטט בלב ומילא אותנו באושר מכל הבחינות. והקולות המתוקים שהוא היה משמיע זה משהו שלא נשכח לעולם".
תגובות