גיל חיימוביץ מתגורר לבדו בדירה בשיכון המזרח בראשון לציון. הוא בן 35, עיוור שסובל מבעיות בריאותיות נוסף על הלקות המולדת, עם סיפור חיים לא פשוט. אין לו משפחה, בילדותו עבר אונס בבית הספר, והחלום שלו הוא שהבדידות תיפסק, שהוא יהיה נראה ושאנשים יבקרו אותו ויתנו לו אהבה.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
"עברתי חיים לא קלים", מספר חיימוביץ בראיון ל"השקמה ראשון לציון", שנוסף על העיוורון סובל מבעיה בכליות, מחירשות ומאפילפסיה – מה שאינו מונע ממנו לצאת לעבוד בכל יום במוקד הטלפוני "כל יכול" במשך שלוש-ארבע שעות. הוא מעולם לא הכיר את אמו – בגיל ארבע נשלח למשפחה מאמצת, ולטענתו עבר בה התעללות נפשית ופיזית. בגיל 14 הוא עבר אונס בבית הספר על ידי אחד התלמידים, ובגיל 18 עזב את המשפחה המאמצת והחל לנדוד בין הוסטלים. כיום, למרות שהוא מתגורר בדירה, הבדידות קשה לו והוא שוקל לשוב להוסטל.
"בגיל 18 פתחתי את תיק האימוץ", מספר חיימוביץ, "וגיליתי שאמא שלי היתה זונה. אני לא זוכר שום דבר ממנה. לא יצרתי איתה קשר למרות שיכולתי. אין לי אחים ואחיות או אבא, דודים, אף אחד. אני לבד בעולם. הדבר היחיד שחסר לי הוא חברה של אנשים שיבואו אלי, יישבו איתי, יצחקו וישתפו. זה צורך אנושי וזה הדבר היחיד שחסר לי".
רוצים להישאר מעודכנים?
מי שהכיר את חיימוביץ בחודש האחרון והזמין אותו אליו הוא הפעיל החברתי רון לוי. "פגשתי את גיל לפני פסח", הוא מספר, "ראיתי פוסט שיש בחור עיוור שמחפש לעשות ערב חג, התקשרתי אליו והוא הגיע אלי עם העובדת הסוציאלית שלו. החיבור היה מיידי. מאז, ההורים שלי מתקשרים אליו, האחיינים שלי מבקרים אותו, ואתמול בערב באתי אליו עם חברים שלי – ישבנו וצחקנו איתו והוא היה מאושר. כולם התאהבו בו".
"הבדידות היא הדבר הכי קשה", מסביר לוי, "אנשים צריכים להתעורר, להסתכל קצת שמאלה וימינה ולא רק על עצמם. יש עוד המון מקרים כאלה. אפשר לפנות לרווחה ולשאול אם יש אנשים שזקוקים לעזרה. לא צריך כסף, רק מעט חום ואהבה שאפשר לפזר לכולם בחינם".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כואב. הלואי ויכולתי לדבר איתו
יוסף חיים
גם אני מאוד מסכים עם חיימוביץ. חברה זה דבר מאוד חשוב לכולם, ובפרט לעיוור. אני נותן הרצאות על זה בבתי ספר, וגם כתבתי ספר על עיוורים, איך לעזור להם, ובו אני כותב על הצורך בחברה. הספר נקרא "רואים בעיניים עצומות".