היום (חמישי) הוא היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אשר מצוין מדי שנה ומוקדש לקידום מתן כלים לאורח החיים לאנשים עם מוגבלויות. השנה הוא עובר בצל משבר הקורונה. היום הזה באוכלוסייה שלנו "מוגבלים מקובלים" שונות היא לא קללה ולא בושה.
כולנו שונים במה שאנחנו מביאים אתנו לעולם ובמסרים שאנו מעבירים, זאת הייחודיות שלנו. קבלו את השונה בזכות מי שהוא משדר לעולם ואל תראו את הקליפה החיצונית. אנו מנחילים ומראים שעצם זה שאנחנו נעזרים באדם נוסף בצרכים היומיומיים ו/או משתמשים באביזר הנגשה שיקל על אורח חיינו לא הופך אותנו לגיבורים או מסכנים, להפך בזכות זה אנחנו צומחים ומראים שאין דבר העומד בדרכנו. היום הזה נועד להגביר את המודעות כלפיה, לשפר ולייעל את יחסה של החברה לאנשים עם מוגבלות בכל היבטי החיים, כולל שילוב חברתי ותעסוקתי במוסדי ציבור ובכלל החברה, להפוך את המודעות לנורמה ולשגרת חיים.
תתקדמו ותשדרגו עם מערכות ממשל
אחת הבעיות שאנשים עם מוגבלויות מתמודדים איתן, הוא היחס של הסביבה ה"נורמאלית". המטרה של "הנורמה", היא לקדם ולשפר את איכות החיים לאנשים עם מוגבלות בחברה לכלל צרכים שלהם. הדרך לספק "פתרונות ללא מאבקים" היא הנגשה למענה בכתב, למשל: הודעות וואטסאפ למתקשים בדיבור, שפת הסימנים ותמלול לכבדי שמיעה, כתב ברייל לכבדי ראייה ועוד. בנוסף, חובה שבכל מוסד ממשלתי ושירות ציבורי, מקומות עבודה והשכלה יהיה מענה הכולל: התייחסות, סבלנות, הקשבה ואכפתיות לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. ניתן להיעזר במתנדבים כפי שנהוג בביטוח לאומי, להרכיב לחצן מצוקה לקריאת עזרה בכניסה למקום ולווי.
אז מה חסר לנו לשילוב אופטימלי בעבודה, לימודים ופנאי?
שילובים בין המסגרות, נניח, בלימודים, במוסד אקדמי כשיש שילוב סטודנטים מתניידים והולכים צריך סיוע באינטראקציה ועזרה הדדית, כמו עבודה משותפת ושיוונית, הכריות וחברויות לתרבות ופנאי.
כדי שכל הדברים יתחרשו באופן טבעי במקומות עבודה, פנאי ועוד, בלי רחמים, מתוך רצון כנה, ואמיתי, צריכים "מודעות גנטית", הנוצרת בתוך קהילה המורחבת על ידי עבודה סיזיפית יומיומית של השתלת המודעות, שעלייה אנחנו מדברים משום מה פעם בשנה. ההתייחסות לנושא צריכה להיות בשגרת היום יום ולא רק ביום הזה. זאת הדרך ליצירת חברה טובה, בריאה, קשובה, סבלנית מבינה, פתוחה, מכילה, מקבלת, ומקדמת יותר את אנשים אכפתיים, סבלניים ואיכותיים.
מה התחושות שלנו ב"קורונה טיים"?
התקופה מזכירה לי את הזמן אחרי סיום לימודיי בבית ספר. ישבתי בבית עם חוסר וודאות, מחשבות ותהיות על תכוניות קידום עתידיות. בתוכי היה רצון לעשות משהו משמעותי בחיים, להשפיע ולהשמיע את קולי. מצאתי דרך הכי קלה להעביר מסרים, והיא הכתיבה. והיום כשהקורונה שיבשה לכולנו את החיים, הביאה אתה המון חששות וחרדות – של חוסר וודאות, שמזכירים לי את תקופה לקראת סיום לימודיי, מצאתי את עצמי כמו עוד אנשים רבים, צמודה למקלדת.
לאנשים עם מוגבלויות יש קושי בשינויים, השינויים מוציאים אותם מאיזון משלוות הנפש שלהם. גם הממשלה שלא מצליחה ומשנה הנחיות על ימין ושמאל, לא פיצחה את הנוסחה המתאימה לחיינו בצילה של קורונה.
בזמן של זהירות, ריחוק ובידוד חברתי, קיבלנו סימון מהיקום – לעצור רגע ולהשתחרר מהלחץ היומיומי. יש משהו בעצירה הזו שמתחוללת הבנה בהתמודדות שלנו עם שגרת חיים, קצת שונה ואחרת, של "מוגבלים מקובלים".
מאחלת לכולנו, שנקבל ונחבק את "קורונה טיים" ונהיה פשוט סבלניים, קשובים, מכילים וטובים לעצמנו ולסובבים אותנו.
רוצים להישאר מעודכנים?
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
תגובות