הלם, עצב גדול ותדהמה בעמותת הילדים נפגעי שיתוק המוחין "ניצני ראשון" עת קיבלו את הבשורה הרעה מכל – פטירתה לא עת של הילדה עדי טווינה מבאר יעקב, רק בת 11 במותה.
עדי, ילדה מיוחדת, נולדה להוריה דנה וחזי עם שיתוק מוחין קשה מאוד. בשנות חייה הייתה עדי מוגבלת מאוד, התניידה בכיסא גלגלים ולא דיברה. "העיניים הגדולות והיפות שלה אמרו הכל לסובבים אותה" אומר בבכי יורם זפרני, יו"ר ומקים העמותה, "לעדי היו כוחות מיוחדים לחבר בין כל האנשים והילדים שהגיעו ל'ניצני ראשון', היא הייתה כמו מגנט, כולם רצו להיות איתה ולידה".
עדי הגיעה ל"ניצני ראשון" כשהייתה בת שלוש וכבר בפגישה הראשונה של יורם זפרני עם אמה, דנה, היא והוריה נכנסו ללב של כולם. "אנו ב'ניצני ראשון' לא חששנו מהמצב של עדי וראינו בעדי מלאך שנשלח אלינו כדי שנוכל להיות אנשים טובים יותר בעולם הזה", אומר יורם, "זו לא מליצה, זה מה שהרגשנו מאז היא הגיעה אלינו יחד עם הוריה ואחיה המדהימים. משפחה למופת שהפכה מהר מאוד חלק מהמשפחה הגדולה שלנו".
במשך 11 שנים עד לפטירתה אתמול (ראשון), הייתה עדי חלק בלתי נפרד מחיי העמותה. היא השתתפה בפעילויות, שבתה את לב כולם ובמיוחד נהנתה מחגיגות ימי ההולדת שערכו לה. ההורים דנה וחזי, האחים, בני המשפחה המורחבת והחברים המופלאים היו כל אותן 11 שנים לצידה של עדי, ולא חסכו שום מאמץ להעניק לעדי חיים מופלאים, עשירים ומלאי תקווה ככל שניתן.
"בפעילות של 'ניצני ראשון' עדי השתתפה אפילו בטיולי גיפים ובנסיעות לחו"ל. היא כיכבה בהופעות ובפעילות חברתית עמוסה. עדי הייתה מגנט לאנשים. היופי שלה והעיניים המדברות משכו אליה תמיד את כל המתנדבים ואת כל האורחים שלנו", מוסיף יורם.
בעמותה אומרים בכאב גדול עם היוודע דבר האסון הכבד, "היום הזה הוא אסון גדול להורים, לאח ולאחות, לסבים ולסבתות ולכל מי שמכיר את המשפחה המיוחדת הזו. ב'ניצני ראשון' אנו עדיין מנסים לעכל את האסון הקשה ודואגים להעביר את הבשורה הקשה לילדים שלנו, החברים שלה ב'ניצני ראשון'.
יורם מסכם בכאב גדול: "בעצם, קיבלנו מלאך ל-11 שנים. נהננו מעדי מכל רגע באופן בלתי הגיוני. היא הייתה מלאך וזו לא מליצה, זו האמת. נצטרך המון כוחות ועזרה הדדית של המכרים, המשפחות והצוות ב'ניצני ראשון' כדי לעבור את התקופה הקשה הזו".
רוצים להישאר מעודכנים?
גם לי אישית יש חוויות מההיכרות שלי עם עדי. כל מי שהכיר אותה מספר שאי אפשר היה שלא לחוש אליה אהבה ענקית. מלבד יופיה המהמם, עדי הייתה ילדה חביבה, נעימה וחייכנית, שלמרות המגבלות ומצבה הקשה – פיזרה תמיד אופטימיות ואווירה נעימה וטובה סביבה.
קובי
משתתף בצערכם. עצוב מאוד.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
עצוב מאוד.
הכרתי אותה שהיתה בת 4,
ולע הפסקתמ לחשוב עליה.
כל כך יפה!!!!
מהממת!!!!
מתוקה, נשמה יפה,
עצוב מאוד!
יהי זיכרה ברוך
אורלי
יהי זכרה ברוך . משתתפת בצערכם .
לילך
ברוך דיין האמת אני משתתפת בצערכם
אני גם איבדתי שני אנשים מאוד חשובים לי בחיים 3 חודשים בין פטירתם (אבא שלי ז"ל ואחותי ז"ל)
תאמינו שהיא הולכת למקום טוב יותר אבל תמיד איתכם בזיכרנות בתמונות במקומות בשמחה בעצב… כי מה שנשאר זה הגעגוע! והזיכרונות.
זה בסדר לבכות וזה בסדר להרגיש שהם חסרים כי זה מה שגורם לנו לא לשכוח אף פעם אותם.
ועוד משהו חשוב,אמונה! אלוקים נותן אלוקים לוקח בסופו של דבר את כולנו ואנחנו לא יכולים להחליט את מי ומתי… כי גם להיפרד מסבתא בת 99 זה קשה ולא "בסדר"
שלא תדעו עוד צער