רבות נכתב על זוהר ארגוב – דמות טרגית של זמיר נערץ שסיים את חייו בתלייה בתא מעצר. השנה מלאו 30 שנה למותו. לרגל חגיגות השבעים למדינה, תושבי ראשון לציון נזכרים בכוכב של שיכון המזרח.
כל העדכונים והקופונים מחכים לכם באפליקציה שלנו
משיכון המזרח, דרך פסטיבל הזמר ועד לתא המעצר
זוהר ארגוב (עורקבי) נולד ב-16 ביולי 1955. בן בכור במשפחה בת תשעה אחים. המשפחה משיכון המזרח היתה ענייה מאד ובגיל 13 הוא הפסיק את לימודיו. בגיל 15 הכיר את אשתו לעתיד ברכה ובגיל שמונה עשרה נולד בנו גילי ארגוב.
ארגוב עבד כטייח, הורשע באונס, ישב שנה בכלא ולאחר מכן התגרש מאשתו. עם שחרורו עבד בתור נהגו הפרטי של ג'קי מקייטן. במשך הזמן הופיע במועדונים ובאירועים משפחתיים וזכה להצלחה רבה. יהודה קיסר, הגיטריסט של ג'קי מקייטן שהתרשם מאוד מקולו של ארגוב, החליט להפיק את אלבומו הראשון, "אלינור". למרות שההקלטה נעשתה על טייפְּ פשוט, האלבום זכה להצלחה אדירה וארגוב נהפך לכוכב מבוקש מאד בהופעות חיות בכל הארץ.
בשנת 1982 זוהר הגיע למצעד הזמר המזרחי עם השיר "הפרח בגני" (שיועד תחילה לשימי תבורי). את השיר כתב אביהו מדינה ועיבד ננסי ברנדס. ההצלחה האירה פנים לארגוב שנחשב לזמר חאפלות ידוע במועדונים, אך לאלמוני בקרב התקשורת והציבור הרחב. האלבום "נכון להיום" שהכיל בין היתר, את השירים: "הפרח בגני", "בדד", "נכון להיום", "כבר עברו השנים", "עוד דקה את נעלמת", זכה לפופולאריות הרבה גם מעבר לקהל המצומצם ששמע מוזיקה מזרחית עד אז והאלבום סלל דרך עבור המוזיקה המזרחית. עם זאת, זהר לא התמודד עם ההצלחה. החל לצרוך סמים, נעצר שוב באשמת אונס והתאבד בכלאו.
יהודה קיסר במרכז עם זוהר ארגוב ושימי תבורי
חברים מספרים על זוהר
חייו של ארגוב עמדו בלב מחזמר שנכתב על פיו חייו הועלה על קרשי הבמה, וסרט על חייו הוקרן בהצלחה ענקית. נדמה כי כל מי שיכל לספר, סיפר, וכל עדות אפשרית כבר נשמעה. ועדיין דמותו וחייו של המלך עדיין מאוד מעסיקים את תושבי השכונה שבה גדל: שיכון המזרח של שנות ה-60, מקום דל וחסר אמצעים, אך מלא בחום ובשכנות טובה.
מעניין לציין את המקצוע יוצא הדופן של אביו של זוהר ארגוב, חלבן. כך מספרת תושבת העיר לאה מזולה: "זוהר ארגוב נולד בשיכון גורדון ולמד בבית ספר הרוא"ה. אני זוכרת את אבא שלו מוכר חלב בבקבוקים מזכוכית ובמיכלים ועובר מבית לבית עם עגלה וסוס ומוכר את החלב. אני זוכרת את זוהר כילדה, כשהיה שר בחאפלות והיה במלוא תפארתו. אבל אני זוכרת גם תקופות אחרות שלו, כשהיה מסתובב בתחנה המרכזית הישנה וזרוק על הריצפה".
עוד באותו נושא
למה גילי ארגוב לא חושב שצריכים לקרוא רחוב על שם אביו?
באשר לשאר משפחתו של זוהר, ניכר כי היתה משפחת מכניסת אורחים למרות האמצעים הדלים שהיו ברשותם. עידית חתוכה, שאחותה העריצה את זוהר ארגוב, לא התביישה ושתי האחיות הגיעו עד לבית משפחתו כדי לבקר את המלך. למרות שזוהר לא הגיע באותה השבת לביתו, חתוכה זוכרת את החוויה: "אני זוכרת אותו בתור ילד, הוא למד כיתה או שתיים מתחתי. ילד שובב ולא ממושמע. משחק בכדורגל בזמן שיעורים. מרביץ לבנות בהפסקות. במשך הזמן כשגדלתי אחותי הקטנה העריצה אותו. לקחתי אותה לפגוש את המשפחה של זוהר שכמובן אירחה אותנו. חיכינו לזוהר שיגיע עד כניסת שבת לשווא, אז היינו צריכות ללכת".
עדות נוספת באשר למשפחת עורקבי מגיעה מהתושב מוטי אלטחן שמרחיב אודות הכנסת האורחים של המשפחה. "הכרתי את זוהר שהיה צעיר, היינו הולכים לבית שלו בשיכון המזרח, אני הייתי בן 18 ואמא שלו הייתה מכינה לכל תושבי השכונה מאכלים תימנים, אני זוכר שאנשים היו מזמינים אותו לאירועים שלהם. עוד בתחילת דרכו הוא הגיע להופיע בבתים פרטיים תמורת תשלום הוגן. לאחר מכן כשהייתי חייל, רצה הגורל וגם הייתי מבקר אותו בתחנת המשטרה הישנה של ראשון לציון בתוך תא המעצר".
רוצים להישאר מעודכנים?
עם זאת, מעבר לחמימות המשפחתית, ניכר כי התושבים זוכרים את זוהר ארגוב, בעיקר מימי השפל שעבר. כך מעיד איתי לדני בדבר הזכרון היחיד והעגום שלו מזוהר ארגוב, "ההורים שלי גרו בצמוד אליו בשיכון המזרח, כך שהם הכירו אותו טוב מאוד, גם בתור נער הוא היה שובב שאוהב לשיר. כשראיתי אותו לאחר מספר שנים בתור ילד קטן, הוא היה בתחנה המרכזית, חבול ופצוע ומקבץ נדבות. אחרי שפרסמו את דבר מותו, אימי ודודתי שחיה בחו"ל, בכו כמו ילדות קטנות. אני הייתי רק בן שש אבל זוכר את זה טוב מאד".
רגע לפני סיכום, ניכר כי הטון בדבר חייו של זוהר ארגוב מאד אמביוולנטי- התרפקות על ימי "הפרח בגני" והעלייה המטאורית של כוכב הזמר, אך מצד שני סופו הטראגי שהכתים את הקריירה הארוכה שעבר. חבר ילדות מראשון לציון, בצלאל דגן, מאמין שהצדדים האפלים באישיותו האפילו על הקריירה המזהירה, "אני זוכר את זוהר מתקופת הסמים שלי, גם אני הייתי מכור. הוא היה גמור לגמרי. ניסינו לשקם אותו, קרענו לו את השקית עם הסמים. הוא הלך לקבץ נדבות. מה שלא עשינו למענו הוא לא היה מוכן לשמוע. הוא היה דופק לי על הדלת באמצע הלילה מבקש מנת סם. בתקופה מסוימת התחלתי להשתקם והוא ניסה למשוך אותי חזרה למטה. הזיכרונות שלי ממנו בעיקר רעים. אני לא נוטה לשפוט אדם בשעת צרתו או לשפוט אמן לפי הסיפור האישי שלו. אבל במקרה זה זוהר ארגוב היה צריך לסגור את הסיפור של כקבורת חמור".
זוהר ארגוב השפיע על המון זמרים באופן עקיף, אבל על אחדים מהם גם באופן ישיר, כזה הוא הזמר דורון מירן שהעלה חיוך, לטענתו, על פניו של המלך כשהיו כבר צפודות וגרומות עקב השימוש בסמים, "אחרי הצבא הייתי זמר חימום .הופעתי בהתחלה עם סטאלוס ודרכו הכרתי את זוהר ארגוב כי סטאלוס היה גם התקליטן שלו בהופעות, מחמם את הקהל לפני ההופעה. זוהר היה מורי ורבי, ירשתי ממנו את כל הכריזמה. יש שלקחו ממנו את השלילי ואני בחרתי לקחת את החיובי. שנתיים אחרי התחלתי להופיע, חסכתי כסף והוצאתי קלטת בשנת 87 בשם 'החלום שלי', זוהר שמח כי הוא האמין בי".
דן
איזה כייף לקרוא על זוהר. הגעגוע אליו ענק ואינו יכול להיות מוסבר במילים. על זוהר היה צריך לקרוא הרבה הרבה מעבר לרחוב. זוהר ארגוב מסמל טרגדיה אנושית בעוצמה אלוהית. תודה על כל כתבה על זוהר, שהיא בעצם הרבה מעבר לכתבה. זוהר זה אחד הדברים המרכזיים והמרגשים שמלווים את מי שחי במדינה הזו. המון דברים התקלקלו במדינה, אבל להיזכר בזוהר ולשמוע את קולו מזכיר שפעם הדברים היו שונים
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
המלך נירצח
חנית ג'אגר
כתבה מעולה על זוהר המלך יהי זכרו ברוך לעד
זוהרררראא
חולה על זוהר המלך!!!!!!!!!!
הוא היה הדבר ההכי טוב שהיה אי פעם למדינה הזאת!!!!!!!!!!