הצגת הילדים "די לחרם, כן לאהבת חינם", המבוססת על סיפור אמיתי של ילדה שעוברת חרם בבית הספר, נושא שכיח וכאוב בימים אלה, נדחתה על הסף ולא הורשתה להיכנס לבתי הספר בעיר. זאת, למרות שזכתה להתעניינות רבה מצד הורים שביקשו להציגה בבתי הספר של ילדיהם.
את ההצגה כתבו גלי ברדה, תושבת ראשון לציון ופעילה חברתית, יחד עם חברתה עינת רוסשפה, שעליה מבוסס הסיפור. ההצגה כולה עוסקת בתופעת החרם במוסדות חינוכיים. לדברי שתי היוצרות, ההצגה זכתה לתמיכה רבה מצד הורים ששמעו על הרעיון, שבהמשך לא הבינו מדוע אינה נכנסת לבתי הספר.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
רוסשפה מספרת כי סבלה בילדותה מחרם ומנידוי חברתי. יחד עם ברדה היא כתבה על שתי ילדות קטנות – אחת מהן מוחרמת וסובלת מהצקות, למשל, כאשר זורקים עליה כדור בשיעור ספורט. בעקבות ההתעללות מתפתחות אצל הילדה תופעות של הפרעות אכילה ודיכאון. מהצד השני ניצבת הילדה המחרימה, "מלכת הכיתה", ששולטת ומתעללת בלי להתחשב ברגשות האחר.
בימים האחרונים עלה לכותרות המקרה של הילדה אופק, בת ה-13 מראשון לציון, שסיפרה במנולוג מצמרר על הנידוי וחרם שאותו עברה בבית הספר. "אם ההצגה היתה עולה בבית הספר של אותה ילדה מוחרמת או בכל בית ספר אחר בעיר, אין לי ספק שזה היה ממגר את תופעת החרם בבתי הספר", טוענת ברדה, "ההצגה בעצם ממחישה את ההרגשה של אותו ילד מוחרם, את המחשבות שלו. כאשר ילד מתעלל בילד אחר – אם אתה שם לו מראה של איך הוא נראה בזמן ההתעללות, הוא באופן אוטומטי 'עושה חושבים' עם עצמו אם להמשיך בדרך הנוראית הזו. לצערי לא יצא לנו לשוחח עם אותה ילדה אחרי שהכתבה עליה פורסמה, למרות שמאוד רצינו ליצור איתה קשר ובהחלט נעשה את זה בהמשך. אנחנו רוצות להעביר לה מסר שהיא פשוט ילדה מיוחדת והיא חייבת להמשיך לחייך ולשמוח, ונשמח אם היא תוכל להצטרף אלינו להרצאות שלנו".
רוצים להישאר מעודכנים?
ברדה מוסיפה ש"ילדים נגמרים, וצוות החינוך בבתי הספר לא יודע להתמודד עם הדבר הזה. כשדיברנו על זה בהתחלה והעלינו את הרעיון בפורומים השונים, פנו אלינו הורים רבים שביקשו שנגיע לבית הספר של הילדים שלהם והיה נראה שהכיוון הוא מאוד חיובי, אלא שהוא נבלם על ידי מי שאמור לדאוג לתלמידים לפני הכל, וזה חבל. לא הספקנו לפנות לבתי הספר בעיר משום שנחסמנו על ידי משרד החינוך. הם ישר נתנו לנו ברקס ולא הסכימו לשמוע במה מדובר ועד כמה הנושא חשוב, בטענה שלבתי הספר יכולים להיכנס רק אנשי מקצוע. הרעיון נגדע באיבו, לצערי, והנה, עכשיו אנחנו שוב עדים לחרמות בבתי הספר וכולם מזעזעים מחדש. ומה אז? בעוד יומיים ישכחו מזה וההתעללות הזו תמשיך בילדים אחרים שהם פחות חזקים ולא משתפים במה שעובר עליהם, עד שנשמע על זה שוב".
למרות הדחייה, יוצרות ההצגה לא מתכוונות להרים ידיים. בימים אלה מתכוונות השתיים לפנות לליאל אבן זוהר, מחזיקת תיק החינוך בעיריית ראשון לציון, ולבקש ממנה להירתם לטובת העניין. "טרם פנינו לליאל, זה משהו שמתגבש אצלנו", מספרת ברדה, "המטרה היא לקבוע איתה פגישה ולקבל ממנה אישורים. כמחזיקת תיק החינוך אני בטוחה שביטחון הילדים חשוב לה והיא תעשה הכל כדי למגר את האלימות הזו ולשים סוף לכדור השלג הזה שנקרא 'חרם'".
ממחוז מרכז במשרד החינוך נמסר כי "על מנת להפעיל תכניות חיצוניות בבתי הספר יש להיכנס למאגר התוכניות החינוכיות של המשרד".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
זה לא המקרה הראשון בעיר, ראש העיר קח את זה לידיים שלך
אימא
השאלה הכי גדולה כאן היא: איפה היו ההורים?
הבן שלי חווה חרם כחודשיים והעברתי אותו בית ספר.
מילד עצוב הוא הפך לילד מאושר.
למה הם ישבו מן הצד ולא עשו כלום???