עם דמעות בעיניים וסיפור חיים ארוך קשה ומסובך, מספר דניאל דבש, בן 22 את סיפור חייו, שנראה כאילו נלקח מסרט, "אבל הסוף שלי יהיה טוב, הוא כבר טוב הוא מחייך ואומר, עוד קצת ואני המאושר באדם".
כל העדכונים והקופונים מחכים לכם באפליקציה שלנו
הוא נולדת בשם נידאל, לאב מוסלמי ואמא יהודיה, "אבא ואמא שלי הכירו בשנת 93 באילת. אבא עבד בעיר ואמא גרה שם עם משפחתה. בשנת 95 נולדתי, זמן קצר לאחר מכן אבא שיכנע את אמא שעדיף לכולם לגור בכפר שלו, שתהיה לו יותר עזרה ויותר נוח, וכך הם עברו יחד איתי לאחד הכפרים במזרח ירושלים, כעבור זמן קצר אבא התחתן עם אישה נוספת, הפעם ערבייה ושכר לה בית משלה וכלא את אמא שלי בבית הוריו, אמא חיה שם כשנתיים ולאחר התעללות מצד אבא שלי ובני משפחתו, היא ברחה אבל הלכה לעולמה מסיבה שעד היום אינה ידועה לי. אחרי שאמא נפטרה, אבא עבר לגור בשועפט עם אשתו, נשארתי שם עד שנת 2010, סבלתי מאוד בלי אמא. אימי החורגת הייתה מענישה אותי ללא סיבה, הייתה מקללת אותי ואבא היה מזכיר לי כל ערב שחבל שנולדתי, עברתי ילדות קשה ואני לא זוכר רגע אחד של אושר". דניאל ממשיך לגולל את הסבל הרב שעבר לאחר מכן, "ב- 2010 הרגשתי שאני לא יכול להיות רגע נוסף עם הורי וברחתי לסבא שלי מצד האבא, הוא הבטיח חיים טובים בשבילי, אבל גם שם המזל לא האיר לי פנים. הוא הוציא אותי מבית הספר והתחלתי לעבוד בבניין כבר בגיל 14, את הכסף כמובן שלא ראיתי, הרגשתי ריקנות עצומה, בלי חברים, בלי אמא ואבא, בודד בעולם".
המפנה של דניאל קרה במקרה, או שיד הגורל היא זו שהפגישה אותו עם בחור יהודי שעזר לו והתרגש מהסיפור שלו, "היהודים הם עם רחמן, אוהבים לעזור, מתרגשים ונותנים הכל ללא אינטרס, וזה היופי שביהדות" הוא אומר. "באחת הפעמים כשעבדתי בבניין שלחו אותי לעבוד בבית שמש. פגשתי שם אינסטלטור יהודי וכשראיתי אותו מניח תפילין לא הבנתי מה זה, אבל לא שאלתי אותו כלום. לאחר מספר ימים של סקרנות שאלתי אותו מה זה הטקס הזה והוא השיב שהוא יהודי וככה מתפללים היהודים. הרגשתי שהוא לא הרגיש בנוח איתי, אז אמרתי לו סליחה אדוני, אמא שלי יהודיה, הוא הביט בי ואמר לי, "אתה צוחק איתי?", אמרתי לו שלא, הוא ביקש ממני מספר תעודת זהות, נתתי לו והוא בדק עם חבר במשרד הפנים תוך כמה דקות, אז חבר שלו אישר לו שאני יהודי, הבן אדם בכה, חיבק אותי ואמר לי שאני חייב לחזור בתשובה ולחיות כמו יהודי. לא האמנתי. העולם הסתובב, הרגשתי הרגשה מוזרה. חזרתי הביתה ופחדתי לספר, השארתי את זה בלב, אבל התחלתי לחפש חומר באינטרנט על היהדות, והרצאות, במקביל שלחתי מכתב ללשכת גיוס שאני רוצה להתגייס, אני אומנם מחכה כבר שנתיים כי היה סיווג בטחוני לא פשוט, אבל בימים אלה אני אמור להתגייס".
רוצים להישאר מעודכנים?
מנידאל לדניאל
"פתחתי דף חדש בחיי", מספר דניאל, "אני מתגורר בראשון לציון, החלפתי את שמי בתעודת זהות מנידאל לדניאל, יצרתי קשר עם משפחתה של אימי באילת ועשיתי שנה שעברה אזכרה לאמא בבית הכנסת, עם המשפחה של אבא ניתקתי כל קשר, אני חובק חברה אהובה ושמח בחלקי".
דניאל מספר על הקשיים שהוא נקלע אליהם כעת ופונה לבקשת הציבור, "אני רוצה לפנות לאנשים ולבקש עזרה במציאת עבודה, יש לי ידי זהב ואני יודע לעשות הכל, שיפוצים, בניה, הכל מהכל. רק שיתנו לי צ'אנס, אני מצרף פה את מספר הטלפון שלי 053-961-3595 ופתוח להצעות", הוא מסכם בהתרגשות.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אני מציעה לפנות לראש העיר דב צור למצוא או להעסיק את דניאל בעיריית ראשון.
בחור כזה ראוי שנעזור לו זורם בגופו דם יהודי .
הלואי שכול בנות ישראל שהביאו ילדים לערבים וחיים שם בשטחים שיחזרו הביתה.
הקדוש ברוך הוא מסתכל מלמעלה שומר על כול בת ישראל אבל לא על יהודיה שחייה עם ערבי.
אין אהבה אמתית קשה להאמין ערבי תמיד יזכור לך שאת יהודיה