בגיל 52, ראובן פיסטרייך, מ"מ יו"ר הוועדה הגאה בעיריית ראשון לציון, ומועמד גאה ברשימת יש עתיד בעיר, חולם על בית גאה לנערים ונערות שנזרקים מביתם בגלל נטיתם המינית. עד אז הוא מנסה להתנחם בבית שלו בראשון לציון, למרות שאינה תל אביב ואומר שאם היה יכול היה בכלל בוחר לגור בברלין.
ביום ראשון האחרון חזר פיסטרייך מביקור בן כמה ימים בברלין. לשם נסע עם בו זוגו מרק, לכבוד חגיגות השנה החדשה. הוא אוהב את ברלין. "אם לא הייתי בן יחיד לאמא שכבר מבוגרת הייתי עובר לגור שם בלי להסס", הוא אומר, ולא, לא בגלל יוקר המחיה. "השיקול הוא לגמרי לא כלכלי", הוא מוסיף, "גם אני רוצה להסתובב בעיר שלי עם בעלי, לשים דגל גאווה על החלון שלי ולרדת למכולת כדי לומר למוכר שתכף יגיע בעלי".
אבל ראשון לציון מתקדמת למקום של הכלה וקבלה של הקהילה הלהט"בית, לא?
"מספיק לקרוא את התגובות בקבוצות השונות לכל הפעילות הלהט"בית בעיר, כדי להבין שאנחנו ממש לא תל אביב, לצערי. בוא נאמר שאני לא מרגיש בנוח ללכת עם בעלי שלוב ידיים ברחוב רוטשילד בראשון לציון, או אפילו להניף דגל גאווה על המרפסת שלנו. אני רוצה שבעבודה שלי ידעו עם מי אני חי ולצערי המצב הזה רחוק מלהתקיים פה".
ומה מונע ממך לעשות את זה?
"ההומופוביה שעדיין קיימת בכל מקום. אנשים כאן עדיין מכנים אחד את השני במילה 'הומו' כמילת גנאי. הנה, תראה מה קרה לאסי עזר השבוע. הוא העלה תמונה שלו מנשק את בן זוגו ובעקבותיה עזבו אותו מאות עוקבים. יש פעילות גאה בראשון לציון והיא חשובה אבל לא מספיקה".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
פיסטרייך במקצועו הוא מנהל רכש ושרשרת אספקה, ומלבד הפעילות הגאה בעיר, הוא משמש כחבר ועדת הביקורת של האגודה הלהט"בית, פעיל בתא הגאה של סיעת יש עתיד ופעיל בישראל חופשית וראשון חופשית. לפני שיצא מהארון נישא פיסטרייך, לאישה והשניים הביאו שני ילדים משותפים, כיום בני 21 ו-19. "הייתי נשוי לאישה במשך 16 שנים ובמקביל הייתי עם גברים", הוא מספר, "בשלב מסוים הכרתי באחד מאתרי ההכרויות בחור נשוי, שהחליט לספר לאשתי על הנטיות המיניות שלי. היא שמעה על זה והחלטנו להתגרש. בהתחלה כעסתי על הבחור הזה, אבל מהר מאוד הבנתי שהוא למעשה הציל אותי. התגרשנו ומאז אני ואשתי לשעבר חברים טובים והיא אפילו הייתה בחתונה של מרק ושלי".
ואיך הילדים קיבלו את זה?
"הבת שלי הייתה בת 11 אז והיא אמרה שהיא תמיד ידעה את זה. הבן שלי לא ממש התייחס לזה. הם בעיקר חששו ממה שיגידו בבית הספר כשידעו על זה, אז בחרנו שלא לספר בזמנו".
רוצים להישאר מעודכנים?
שזה להכניס גם אותם לארון.
"גם היום אני ומרק לא מרגישים בנוח להיות במקום מסוים ולבלוע אחד את השני בנשיקות, כמו שלא נוח לי אגב לראות זוג סטרייט שמתנהג ככה. יש לכל דבר את המקום שאליו הוא מתאים, ולא כל מקום הוא חדר מיטות. בתוך עמי אני חי, לא מרגיש לי בנוח ללכת ברוטשילד בראשון לציון מחובק עם בן זוגי, אמנם אנחנו רשומים בתעודת הזהות שלנו כנשואים ואנחנו לא מתביישים ומכבדים את הסביבה שלנו אבל יש לנו קווים משלנו".
אז אתה לא תומך במצעדי גאווה?
"בדיוק ההפך, מצעדי גאווה הם חשובים בעיני ואנחנו מקפידים ללכת לכל המצעדים באזור. היינו גם בזה של רחובות ומרק אמר לי שהוא הרגיש כאילו אנחנו בתוך כלוב שכולם מסתכלים עלינו. זה היה לא נעים".
ראובן פיסטרייך ובן זוגו מרק
את בן זוגו מרק הכיר לפני שמונה שנים בזמן שהיה בהליך הגירושים מאשתו. לפני כשנה הם נישאו בטקס בפורטוגל ואיחדו שמות משפחה, אבל כל זה לא הספיק לסניף משרד הפנים בראשון לציון, שלדבריו הערים עליהם קשיים רבים. "כשהגענו לארץ עם המסמכים וביקשנו להירשם כזוג נשוי, במשרד הפנים החליטו שהמסמכים שלנו מזויפים ויצרו כמעט משבר דיפלומטי שנגמר רק שכממשלת פורטוגל התערבה ואישרה את חוקיות המסמכים. זה היה נורא לעבור את זה ורק הזכיר לנו כמה זה קשה לחיות פה".
הוכחה נוספת ללהטובופיה ולקושי לחיות בישראל בכלל ובראשון לציון בפרט, הוא מקבל מכמות הפניות של מי שפונים אליו לאחר שנתקלים בניכור ונזרקים מהבית בגלל נטיתם המינית.
"אני כל הזמן מקבל טלפונים של נערים שנזרקים מהבית שלהם בגלל הנטיות המיניות שלהם וזה הורס אותי", הוא אומר, "החלום שלי הוא להקים בית גאה לבני נוער בראשון לציון שיהיה להם מקום משלהם שם. אין לי יומרות להיות ראש עירייה או חבר כנסת, אלא פשוט לעזור לנוער שצריכים אותי, אותנו, את כולנו".
אחד
"בעלך"?? חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח יש לי חדשות- אין לך "בעל" כי אתה זכר והוא זכר ואין דבר כזה שני זכרים שנשואים אחד לשני. יש לי חדשות- גם בתל אביב סוטים לא עושים דברים ברחוב כמעט אף פעם, חוץ מאשר במצעד הסוטים המבחיל. "אני רוצה שבעבודה שלי ידעו עם מי אני חי" – תגיד לי, למה נראה לך שמעניין מישהו עם מי את שוכב במיטה?? למה אתה כופה עלי ועל אחרים את המידע הזה במצעדים הפרוורטיים? או ש"בעבודה" שלך חייבים להיות מעודכנים! למה אתם בכלל "גאים" בזה שאתה אוהבים לקבל מאחור, אני גאה שאני אוהב ואגינות? מה "הגאווה"?? אם לא היית מנפנפים לאנשים בפנים וחופרים לכולם כל היום על החיים האינטמיים (והגם ככה לא נורמטיביים) שלכם ומתבכיינים, אנשים לא היו חוטפים קריזות ממכם, נמאסתם!!!
יקי
א מגיע לכם ברכת כל הכבוד שאתם כותבים על הנושאים הקשורים לקהילת הלהט"ב
ב בתל אביב יש את "בית דרור" שהוא בית לנערותו נערים שנפלטו מבתיהם ובבית דרור הם מקבלים בית וכלים להתמודדות
ג מן הראוי שיעסקו לא במצעדי גאווה אלא בחיים עצמם כלומר במתן הנחות לאבות גאים שיש להם ילדים וסדנאות בנושא גידול הילדים וזוגיות
שייתנו מענה לאוכלוסיה המבוגרת של חברי הקהילה הגרים בעיר דוגמא מועדון גמלאים שיתאים לצורכי הקהילה הבוגרת וכדומה תודה וסוף שבוע טוב
רונן
לזה שקורא לעצמו אחד: פשוט תשתוק. אתה לא מבין איזה תהליך ארוך ומייגע זה להגיע לשלמות עם עצמך כשהסביבה קשה לה להכיל אותך אז שעושים את זה כבר עם כל הקושי זו גאווה גדולה ושחרור רציני מחיים של סבל. תכבד ותעריך אדם כאדם בלי קשר לנטייתו המינית. וכן… בעבודה הכי כיף לספר בפתיחות על חוויות יחד בשבת עם בן הזוג ולהרגיש שאתה כמו כולם. תתבייש שאתה כותב ככה ופוסל לפחות 10 אחוז מהאוכלוסיה.