האסיר לשעבר שמציל את המכורים: "המוות היה אורח אצלי"

"אם היו שואלים אותי לפני 15 שנה אם אחיה, הייתי עונה שלא. ראיתי את המוות כמה פעמים מול העיניים. הוא היה אורח אצלי במחסן שליד הבית, שם הזרקתי סמים. היום אני נקי 14 שנה ושישה ימים ואני עוזר לאנשים מגיל ההתבגרות ועד גיל מבוגר לצאת ממעגל הסמים".  כך מספר אבינועם חג'בי, בן 58, תושב כפר אריה, ישב בכלא 15 שנה במצטבר על שימוש בסמים, פריצות וגניבות. יותר מ-14 שנה שהוא נקי ועובד בעיריית ראשון לציון במרכז תמיכה וסיוע למכורים שהקים יחזקאל בן זימרה, "מורי ורבי" כפי שחג'בי מכנה אותו ומוסיף שהוא הוא חב לו את חייו.

"היית צריך יותר סמים, וכדי לקנות התחלתי לגנוב"

"גדלתי בבית נורמטיבי, זוג הורים עובדים שלא החסירו מהמשפחה דבר", מספר חג'בי, שהיה הילד האמצעי מתוך תשעה אחים ואחיות, "הייתי ילד מופנם בבית, ובחוץ, בבית ספר יסודי, אהבתי לבלוט. כשסיימתי חטיבת ביניים נשלחתי ללמוד בישיבה תיכונית כפר הרואה. היו שם ילדים טובים והייתי בחברה טובה. גם אם פה ושם עישנו, זה היה מזערי".

נקודת המפנה של חג'בי התרחשה באחת הפעמים שבהן יצא מהפנימייה הביתה. חבר שגר לידו לקח אותו לנסיעה על האופנוע, כשלפתע התנגשה בהם משאית. החבר נהרג במקום, ואבינועם התעורר אחרי שבוע בבית חולים כשהוא לא זוכר כלום מאותו לילה, לא את החבר ולא את התאונה, אבל את הכאבים, הטראומה והבלבול וכל מה שקרה מאז הוא זוכר לפרטי פרטים.

"חוויתי טראומה גדולה מאוד", הוא מספר, "הייתי כאוב, מבולבל, והרופאים לא ידעו איך לטפל בי. זה היה לפני 40 שנה. לא היו שיחות ופסיכולוגים וטיפוליים רגשיים. מילאו אותי בכדורים ושלחו אותי הביתה, ואני הלכתי לאיבוד. רציתי לברוח מהמציאות אז ברחתי לחברים והייתי מערבב את הכדורים עם סמים וככה הייתי שוכח. לאט-לאט היית צריך יותר סמים, וכדי לקנות התחלתי לגנוב, לפרוץ לבתים ולמכוניות, וככה מילד טוב ונורמטיבי התגלגלתי לפשע, לסמים ולגנבות".

בגיל 20 וקצת, כשהוא כבר מוגדר נרקומן עם תיקים במשטרה, חג'בי התחתן. בהמשך נולדו לו שני ילדים, בן ובת. באותן שנים הוא היה נכנס לכלא, משתחרר לחודש בבית ושוב מוצא את עצמו מאחורי הסורגים, כך 15 שנה במצטבר. "מערכת המשפט של לפני 30 שנה ויותר לא ידעה להתמודד עם אנשים מכורים", הוא אומר, "לא היתה מודעות – היו מכניסים את הנרקומנים לכלא, נותנים להם אדונל שזה תחליף לסם, וזהו. האדונל הופך אנשים להיות כמו צמח במיטה, אבל לסוהרים זה נתן שקט תעשייתי, אז נתנו לכל הנרקומנים לשתות את זה בלי בקרה, בלי הוראות מינון. אדם נכנס נרקומן לבית סוהר ויצא כזה גם בסיום ריצוי העונש".

באחד המעצרים של חג'בי, אשתו נטשה את שני ילדיו אצל הוריו ונעלמה. הקושי לטפל במישהו היה בלתי אפשרי עבורו במצבו, והוריו ואחיותיו שלחו אותו כמה פעמים למרכזי גמילה, אבל תמיד בסופו של דבר חזר לסם.

"במעצר האחרון שלי החלטתי שאני לא חוזר לסמים", מספר חג'בי, "ביקשתי לא לקבל אדונל וגם להיות לבד ולא עם אנשים. הייתי שבועיים בצינוק, צורח את החיים שלי בקריז מטורף, והייתי בטוח שאני עם הסמים סיימתי, אבל זה לא עובד ככה. אם אין טיפול צמוד וליווי חוזרים לסם".

צוות מרכז הסיוע בעירייה: יחזקאל בן זימרה ראש תחום התמכרות, אתי ממי המזכירה של המרכז ואבינועם חג'בי

תוך כדי הראיון מקבל חג'בי טלפונים רבים. על הקו בחור שחג'בי שואל לשלומו, מתעניין אם אכל. הבחור מספר שאין לו מה לאכול וחג'בי מזמין אותו אליו להתקלח ולאכול. כשהוא מגיע, ח'גבי מתנהג אליו כמו אב לבן ומסביר ש"העבודה שלי זו שליחות. אני עושה המון שעות נוספות בחינם. הטיפול בנערים הוא החיים שלי. רק מכור יכול להבין מכור".

רוצים להישאר מעודכנים?

אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד

אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון 

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה ראשון לציון

בבית שגר חג'בי וששיפץ בשתי ידיו בכפר אריה יש מחסן קטן שנראה נטוש. במחסן הזה הוא היה משתמש בסמים. אל המחסן הזה הגיעה אליו בתו בת ה-16 ואמרה: "אבא, די. אני רוצה חיים רגילים. אני ארצה פעם להתחתן ושתיקח אותי לחופה, אבל לא ככה. אני רוצה אבא".

כשחג'בי מספר על כך, עיניו דומעות למרות שחלפו כבר 15 שנה מאז. הוא מדליק סיגריה, שותה, מנגב את הדמעות. "הבת שלי שילמה לי את המרכז גמילה האחרון בגדרה", הוא ממשיך, "נכנסתי ל-15 יום ונשארתי שלושה חודשים. יצאתי נקי וקיבלתי את החיים בזכותה. משם הגעתי למרכז גמילה בראשון לציון שהקים יחזקאל בן זימרה, מורי ורבי. הוא תמך בי, האמין בי וזיהה את היכולות שלי. הגעתי לתוכנית שיקום של בן זימרה שקלט מכורים נקיים ונתן להם להיכנס להרגלי עבודה במשך שמונה חודשים בעירייה, כמובן בתנאי שיתבצעו בדיקות שתן שיוכיחו שאתה נקי, והגעה למפגשים שלN.A , מכורים אנונימיים, בשיטת 12 הצעדים".

לאחר חודשים שבן זימרה היה החונך שלו, הוא הציע לחג'בי להצטרף לצוות ההדרכה. "עצם השאלה שלו והבקשה שלו והאמונה בי גרמה לי להאמין בעצמי עוד", הוא מספר, "וכיום אני עובד איתו ועם דוד בן שושן במרכז שפועל 24/7. אנשים צריכים לדעת שזה לא קשור לרמה סוציואקונומית, זה יכול לפגוע בכולם. המרכז הזה הוא יהלום שהקים בן זימרה והציל המון אנשים, גם אותי הוא הציל פעם ואני חייב לו את חיי".

בביקור במרכז תמיכה וסיוע למכורים שנמצא ברחוב הרצל 82, נכנסים בלב העיר לבית חם עם חדר כושר, מקלחות, חדר קבוצות גדול ומועדון שכולל מחשבים, פינת קפה וליווי צמוד. חג'בי מציין שהמרכז הוא ייחודי בכל הארץ בכל מה שהוא מציע. לדבריו המקום מזמין, הצוות מחייך ומקצועי וכל כולו למען אותם אנשים שמגיעים לבקש עזרה כדי לצאת מהמעגל של זוועות ההתמכרות.

בקומה הרביעית נמצאים משרדי הרשות שכוללים ילדים בסיכון, נוער ומתבגרים, וכן מחלקות נוספות המיועדות למגזר האתיופי ולעולי ברית המועצות לשעבר. במרכז מנסים לא לפסוח על שום אוכלוסייה ונותנים מענה לכולם.

חג'בי שהגיע מלמטה, מהתחתית, מנהל את המרכז. על קירות חדרו תעודות רבות של לימודים, מדריך חברתי, רכז מניעה והכשרת מתאמים. התעודה שהוא הכי מתגאה בה היא תעודת הצוות המצטיין של המקום, שעובדים בשיתוף פעולה עם בן זימרה ועם אתי ממי, מזכירת ראש תחום התמכרויות אשר מכונה על ידי כולם "האמא של המקום".

"אסור להרים ידיים", הוא מסכם, "יש לאן לבוא ולבקש עזרה. אם אני הצלחתי, כל אחד יכול. אני אסיר תודה ליחזקאל בן זימרה ראש תחום התמכרות, לראשות העירונית למלחמה בסמים ואלכוהול, לדוד בן שושן, לראש העירייה רז קינסטליך וכמובן למשפחה שלי ולילדים שלא ויתרו עלי והאמינו בי".