חילונית גמורה – עד שזה מגיע לשבת שלי: פרשת השבוע – "ויקהל"

"אז איך את מגדירה את עצמך – דתייה? מה הסיפור שלך עם השבת?", שאל הדייט מולי בעוד הוא לועס את האדממה שנתקעה לו בשן הקדמית, "כאילו, דוסית-דוסית או שובבה לייט?". החיוך שלו היה רחוק מלהיות שובב ומלא חן.

"תשמע", חייכתי אליו, "יש לי הרבה מה לספר על השבת, אבל בוא קודם נתחיל ב…".

"במה?", הוא עיווה שוב את פניו לכדי חיוך שחשף את האדממה בשיניו, ואני רק התפללתי בלב שיפסיק לחייך.

ואז הרמתי קצת את הקול ואמרתי: "בלנקות לך את האדממה מהשן הקדמית", והגשתי לו את מצלמת הנייד כדי שיתרשם בעצמו. מפה לשם, מאותו רגע ועד שהוריד אותי בבית הוא לא חייך יותר. כזו אני – משביתת שמחות.

רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון? 

הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון 

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון  כאן  והיו הראשונים לדעת

אותו בחור מהדייט הכושל לא היה הראשון ששאל אותי מה באמת הסיפור שלי עם השבת. לא פעם אני נתקלת בשאלות כמו "את מתלבשת כחילונית ומנגד שומרת שבת, אז תגדירי את עצמך – מה את? לאיזו קהילה את שייכת?".

ואני תמיד עונה בשאלה: מה השיא שלכם במהלך השבוע – מסיבה טובה? עסקה? מחמאה מהבוס? אצלי השיא הוא שישי בערב. אין דבר שמתקרב אליו – בסיום הבישולים והשטיפה האחרונה הבית לובש שבת, ריח של דגים, עוף וניקיון מתערבבים יחד, המפה הלבנה על השולחן, הכלים היפים שיוצאים רק בשבת, הפמוטים מהכסף עם הנרות הגבוהים והילדים שלי סביב שולחן שבת. זה בדיוק השיא.

עם הדלקת הנרות הפאלפונים נסגרים, והנה לנו שבת אמיתית, הנה שיח בשולחן השבת. לרגע אחד, בטירוף הזה של כל השבוע, בין הקניות לעבודה, בין הניקיונות להסעות של הילדים, בין שיחה לסימוס – הנה יורד השקט. השקט שלנו.

צילום: אדי ישראל

רוצים להישאר מעודכנים?

אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד

אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון 

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה ראשון לציון

פרשת השבוע היא פרשת "ויקהל": "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם".

לפי הסיפור התנ"כי, אחרי חטא העגל משה אוסף את כל העם. הגיוני היה שידבר על החטא, שיסביר, שיפנה אצבע מאשימה – אבל משה בוחר לדבר על השבת, על הנפש שזקוקה לה, כפי שמצוין בפרשה: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת".

לא בכדי ציין משה את השבת בעיתוי כזה, שבו הוא אמור להוכיח את העם. השבת היא מקור הטעינה של החיים – היא השקט, היא הבאלנס, היא שבירת השגרה. כל כך הרבה שינויים וגלגולים עברתי בחיים, ולמרות כל אלה השבת היתה ונשארה אצלי תמיד באותה מתכונת – עם אפס טכנולוגיה, סיר חמין, ספר טוב, והמשפחה שלי סביב שולחן השבת: "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה".

אני יודעת שיצאתי דוסית היום, אבל זאת השבת שלי. איך שלכם?