"אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת – וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים".
הייתי בת שש. באותה תקופה, אבא שלי חזר בתשובה והחליט לרשום אותי לבית ספר דתי. כך מצאתי את עצמי בכיתה א' בלי שום חברה לצדי – זיכרון לא נעים שמלווה אותי על אף השנים הרבות שחלפו, שכן המעבר לא היה קל. חברות חדשות שלא הכרתי הגיעו מגובשות מהגן, ואני הרגשתי כמו נטע זר. מהמצב הרגשי הזה התחלתי לגמגם. כן, כן, אני – שכיום לרגע לא סותמת את הפה.
אחת הבנות שהוכתרה כמלכת הכיתה נהגה לצחוק עלי בהפסקות עם שאר הבנות ולדבר עלי בלי הפסקה, מה שלווה בחיקויים של איך נתפסות לי המילים. באחד השיעורים המורה שאלה משהו ואני הצבעתי ורציתי לענות, וכשהתחלתי לדבר נתפסה לי המילה הראשונה וכולן צחקו עלי, במיוחד אותה ילדה. המורה קראה לה וסטרה על פניה, השעתה אותה מבית הספר והזהירה את כולן שזאת הפעם האחרונה שהן מדברות וצוחקות עלי מאחורי הגב. למרות השימוש מצד המורה באלימות, אני שמחתי. סוף סוף מישהו עוזר לי ומגן עלי אחרי כל הלשון הרע שהיא היתה מדברת עלי.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
פרשת השבוע היא פרשת "תזריע". את פרשת "מצורע" נקרא בשבוע הבא, ואולם רוב דיני המצורע מובאים כבר ב"תזריע". מדוע שתי פרשות שלמות נכתבו על הצרעת? מדוע היא כל כך חשובה? ומה היתה הצרעת בתקופת המקרא?
חכמים מפרשים שהצרעת היתה סוג של פצעים בעור שאוכלים את הבשר. באדם שנמצא חולה בצרעת נהגו כטמא וכמוקצה והוא נשלח אל מחוץ למחנה.
מי היה חולה בצרעת? לפי חז"ל – אנשים שהיו מדברים לשון הרע. עדות לכך נמצאת בסיפורה של מרים, אחות משה ואהרון, שדיברה בזלזול על אשתו של משה: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח". כעונש על כך נגף אותה ה' בצרעת.
רוצים להישאר מעודכנים?
בתי לוין. צילום: אדי ישראל
וכשם שהמדבר לשון הרע פוגע בחברו ומוציא לו שם רע, כך באה הצרעת, שהיא עונש שכולם יודעים מדוע הוא ניתן, והמדבר נפגע בצרעת ויוצא אל מחוץ למחנה. בתקופת המקרא היו צועקים לו: "טמא, טמא" בצאתו, "דיברת והוצאת שם רע, הנה – עכשיו אתה מצורע ומנודה וכולם יודעים מה היה החטא שלך: לשון הרע".
בעידן של צמידים, חולצות וכובעים של "לשון הרע לא מדבר אלי", כדאי לזכור שחוץ מרצון העדר בצמיד, לשון הרע מבחינת החטא נחשב בחומרתו כמו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
כמה שמחתי כילדה שהשעו את אותה ילדה מבית הספר ונידו אותה לכמה ימים. היא היתה טמאה בעיני, היא היתה הסיבה לכך שהרגשתי על בשרי כמה זה כואב, ששפכו את דמי.
באורח פלא הפסקתי לגמגם אחרי המקרה, ויש שמצטערים גם על זה וחושבים מה היה קורה אם גם היום היו נתפסות לי מילים – כמה מילים הייתי שומרת לעצמי בלי לפתוח את הפה הגדול שלי, וכמה סבל היה נחסך מהאנושות. שבת שלום.
Shai....
שהפה הגדול הזה ימשיך…:).. האנושות נהנית מה"סבל" הזה ..מהממת!
דיויד חליוה
מרבית האנשים שמדברים לשון הרע עושים כך מקנאה וצרות עין.
שכן הדשא שלך השכן תמיד נראה טוב יותר.
אותו אדם שמדבר לשון הרע לעולם לא יפרגן לא יזום מעשה של חסד וטוב לב כלפי האחר.
למעשה אם הייתי מכין כתבה על הוצאת דיבה והשמצה הייתי משליך זאת לעידן הפייסבוק .
עד כמה קל להפיץ שמועות ברבים
לשתף הודעות כזב ולייצר פאניקה ושנאה בו זמנית.
תקופת הבחירות היא הוכחה מצויינת שגם בכירי המדינה מדברים סרה אחד בשני.
אז איך ניתן לעצור זאת?
זו השאלה הגדולה איך ניתן למנוע הפצת רפש דברי מרמה ושקר אחד נגד השני.
אולי באמצעות הגדלת הפרגון הערבות ההדדית.
שימי לב כמה להשיג לייק על פוסט תגובה או שיתוף.
אנשים נהיו ממש בררנים לפני שהם משקיעים מעצמם משהו שהוא כביכול בשליטתם.
פרגנו אחד לשני , תהיו אחד עבור השני.
אם כולנו רקמה אנושית מאחדת אחת אז אולי הגיע הזמן שנתנהג כך.
כתבתי 6 ספרים בחיי הקצרים ואנשים תמיד שואלים אותי למה אני כותב ?
אנשים כבר לא קוראים ספרים כמו פעם.
הכל מיידי וקריא און ליין ברשת.
הספר כבד מדי דורש שיחזיקו אותו בידיים .
ואני אומר..אני כותב כדי לא לשכוח
מי הייתי , מי אני כיום , ומה אני רוצה להשאיר אחרי בבוא היום.
ועבור אותו אחת או אחת שיקראו את ספריי ממש כמו את התגובה הזאת ..
לאותם אנשים זה בהחלט משמעותי.
שבת שלום.