התחתנתי באהבה גדולה עם קיבוצניק יפה תואר ואהבתי אותו כפי שלא אהבתי איש לפניו. בגיל 21 הרגשתי שהגשמתי חלום, עם הגבר של חיי, השמלה הלבנה והחתונה המושקעת. מי צריך יותר מזה?
נכון, אמנם לא הייתי כלה יפה וזו לא הייתה חתונת המאה, אבל אמא שלי התעקשה לנחם ולהסביר לי ש"אז זה היה מודרני" -התירוץ הקבוע שלה לכל מפגע אופנתי או חינוכי מאותם הימים. את זה היא גם אומרת לשני אחיי התאומים, שמופיעים באלבום עם משקפיים שבמקרה הטוב מזכירים את הדמות של זאב רווח "חכם חנוכה". כשאני שואלת "אמא, למה ככה?", היא משיבה נחרצת: "כי ככה כולם הלכו. זה היה מודרני".
מודרני או לא, אני מתועדת עם שמלת קצפת כעורה במיוחד, תסרוקת מוגזמת והתלתלים שלא היו מבישים את ניסים גרמה. גם האביר על הסוס הלבן שעמד לצדי, מתחת לחופה, נראה היום אחרת. לא היה לו כסף ואנחנו נאלצנו לחגוג באולם צנוע במיוחד. צנוע מדי.
בתוך תוכי, למרות פרץ השמחה, ידעתי שזה לא לגמרי זה. השבעתי את הקיבוצניק שבגיל שלושים נערוך חתונה נוספת, למשפחה ולחברים, רק שהפעם זה יהיה באולם אירועים מושקע, עם שמלה מעוצבת ושיער מוקפד. אבל זה לא קרה. התגרשתי שנה לפני המועד המיוחל.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
אם לקחת בחשבון שגדלתי בבית דתי ושמרני, אם לשלושה ילדים, רגע לפני שמלאו לי שלושים, העולם נראה כמו סוף העולם. אז מה עושים עכשיו? כולנו יודעים שבגירושים טמונים לא מעט שיקולים כלכליים, ירידה ברמת החיים, בטח אם הגרוש עוזב את האזור ונעשה מעורב פחות ופחות בחיי הילדים. וכך הפכתי לאמא ואבא במשרה מלאה, מפרנסת עיקרית, מנקה ומורה פרטית לשלושת ילדיי.
רוצים להישאר מעודכנים?
בתי לוין. צילום: אדי ישראל
אתם מכירים את סיפור יציאת מצרים ואת קריעת ים סוף. לאחר שמשה הנחית את המטה על הים שנחצה לשניים, הוא קצר את התהילה וקיבל את הקרדיט על הנס שהציל את העם, על חשבון האיש שבאמת אחראי לו: נחשון בן עמינדב. יש להניח שאם לא באתם מרקע דתי, מעולם לא שמעתם את השם של מי שהיה נשיא שבט יהודה, שיצא גם הוא ממצרים.
בדרך לחירות פרעה התחרט ורדף אחרי בני ישראל עם חייליו במטרה להשיבם לעבדות במצרים. הם הבחינו בחיילים מאחוריהם ובים שלפניהם. ומה יעשו? האם לצריך לשוב למצרים? בני ישראל שהיו האלופים ברחמים עצמיים, החלו להאשים את משה. נחשון שמע את הפאניקה, אבל היה נחוש שלא לחזור לעבדות. הוא עשה את הצעד הראשון לתוך הים, אבל הים לא נבקע. הוא המשיך, גם כשהמים הגיעו עד לפלג גופו העליון. ורק כשהמים הגיעו אל פניו ואיימו להטביעו, בדיוק ברגע הזה, הים נחצה לשניים. נחשון בעצם מסמל את הגאולה האישית שלו. הוא בניגוד לכל העם לקח אחריות על חייו ולא היה מוכן לקבל את המציאות בהכנעה.
סיפור קריעת ים סוף מופיע בלא מעט צורות גם אצלנו, בחיי היומיום, כי בסופו של דבר, סיפור חיינו מסתכם במספר קטן של רגעים מכוננים, בצמתים שבהם אנו נדרשים לקבל החלטות חשובות וגורליות. ההחלטות הללו הן שקובעות את ההבדל בין חיים עם משמעות ותוכן לבין חיים ריקים ומוחמצים.
אני בחרתי שלא לרחם על עצמי. אפילו לא לרגע אחד. בחרתי להיות חזקה ועצמאית, להסתכל קדימה ולא לנסות לחפש אשמים. אני בחרתי להיות נחשון בן עמינדב, לקחת אחריות על חיי ולהתקדם בראש מורם גם אל הלא נודע, למלא את עולמי בדברים שאני אוהבת ובכאלה שמעניקים לכל יום משמעות.
ואת הקרדיט שלי אף משה לא ייקח לעצמו, וגם לא המשפחה או פסיכולוג טוב (שמעת דני?). הקרדיט הוא שלי, שלי בלבד. קריעת ים סוף היא הדרך שעברתי ולאן שהגעתי.
חג חירות שמח ומלא בהגשמה עצמית.
יוסי
לא ברור לי המניע של כל מיני גורמים המשקיעים כל כךהמון אנרגיות .לקעקע כל מה שיהודי .האם זאת שנאה עצמית .?
וממציאים כל מיני אגדות הזויות .שיעזבו אותנו לנפשנו ….ואני מבקש זאת כחילוני ..
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
גאה בך
גלעד
ישר כוח על הסיפור המאלף, נחשון בן עמינדב הוא סב סב סבו של דוד המלך, ולמגיב הראשון האם ידעת כי מבצע נחשון לשחרור ירושלים הנצורה קרויה על שמו? תלמד ותחכים לפני מתן תגובות..