בלילה חלמתי שאני עומדת עם עוד הורים עייפים מהחופש הגדול. עמדנו ליד הבריכה ובידינו שלטים, עליהם נכתב: "ילדים, צאו לעבוד". הייתה גם אישה עם מגפון שצעקה: "רק יתרונות בילדים עובדים!". התעוררתי והבנתי שלראשונה בחיי פיצחתי את הנוסחה לקיץ מאושר: ילדים עובדים.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
לאחר שהבנתי שהמתבגרים שלי בילו מספיק ונהנו מחופשת הקיץ, אספתי את כולם בסלון, ניסיתי להראות רצינות, גם יותר מבתי הבכורה שלי, בת ה-18 וחצי, שלרוב עניינית ובוגרת ממני.
עמדתי במרכז הסלון, הילדים ישבו על הספה ואני פצחתי בנאום חיי: "ילדים אהובים שלי", חייכתי. "אתם ילדים גדולים, חמורים גדולים כמו שסבא נהג לכנות אותי ואת ארבעת אחיי כשהיינו בגילכם, אז הגיע הזמן שתצאו לעבוד".
"לכו, המעיטו את השהות שלכם בבית, לטובתכם כמובן. עבודה זו בריאות, זה החיים, עבודה זה להרוויח כסף, וכסף זה בדנ"א שלנו במשפחה", הוספתי בנחרצות.
בין פיהוק לפיהוק של שלושת המתבגרים והכלב שנבח, המשכתי להסביר לילדים: "יש יתרונות ברורים בילדים שעובדים בקיץ ואני אמנה לכם אותם: הראשון הוא מזגן כבוי, מדחס כבוי, והנגזרת של כל אלה ביחד הוא חשבון חשמל סביר. אתם יודעים שאבא שלכם לא עובד חברת חשמל, כן?". אוי, אני נשמעת בדיוק כמו אבא שלי שהיה מכבה את כל האורות וכל מכשיר חשמלי וצועק: "פה זה לא חברת חשמל".
"היתרון השני הוא מקרר מלא", המשכתי, "המקרר בבית לא צועק עוני, לא מתקלקל מהשהות שלכם בבית בימי החופש. שלא נסגר ונפתח כל דקה, עם התנועה הרגילה – של המרפק על דלת המקרר, בהייה בתכולה והמשפט הקבוע: 'אין מה לאכול בבית הזה'".
המשכתי לנסות להגיע אל ליבם. "היתרון השלישי הוא בית נקי", הסברתי נחושה למרות הפיהוקים, "המשוואה שלנו היא ילדים עובדים שווה למינימום שהות בבית שווה לבית נקי. אתם מגיעים עייפים, רוצים לישון, וזה שמביא אותי ליתרון החשוב הבא: שקט. מרוב עייפות המיטה קוראת לכם וכך יש אפס מריבות וצעקות".
"היתרון הרביעי, תהיו איתי, אני כבר בסוף", נזפתי בהם, "הוא כסף. מי לא אוהב כסף? לקנות ולבזבז, תראו את אמא כמה אוהבת לקנות ולטוס, גם אתם יכולים".
"יש יתרון חמישי?", מלמלה המתבגרת בין פיהוק לבהייה באייפון.
"בוודאי", השבתי לה, "היתרון החמישי והאחרון הוא שאין חסרונות בכלל ". סיימתי את נאום חוצב הלהבות שלי במילים: "אני מבקשת מכל היושבים כאן להתחיל לחפש עבודה עוד היום".
חלף יום, יומיים ואחר כך גם שבועיים, הבנתי שלשווא נשאתי נאום, בלי מחיאות כפיים בסוף, לא הצלחתי להתקרב אל הגאולה. בשם תוכנית החומש שלי עם חמשת היתרונות שצריך בכל בית ויביאו לילדים עובדים, קמתי לעשות מעשה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקורבן הראשון היה מנהל הסופר השכונתי שמאוד אוהב אותי, וככה עוד לפני שהבין מי נגד מי הדבקתי לו את המתבגר בן ה-17 שלי. "הוא ילד מדהים אתה תהנה ממנו, מילה של בתי". מילה לא מילה, הילד עובד אצלו חודש, קנה אופנים חשמליים במשכורת הראשונה ויש לו עוד רשימה ארוכה.
למתבגרת שתיים מצאתי קורבן חדש, בעל גלידרייה, התחננתי על נפשי והוא הסכים, אחרי שלא סגרתי את הפה במשך חצי שעה והוא כבר היה מוכן להסכים להכל כדי שאלך. "בסדר תביאי אותה", אמר לי. היא באה ועבדה ואמנם התפטרה לפני השיא, אבל לפחות עבדה.
עם הבכורה לא היתה בעיה כי היא עובדה באולם אירועים תקופה ארוכה, וככה נשארתי עם בית ריק, רק אני וקסם הכלב שלי – חלום, כך נראית חופשת קיץ.
כשאני שומעת את השכנים מזמינים את החברים של הילדים, יוצאים עם תיקים לים ולבריכה, צורחים ללא סיבה ממשית ובאופן כללי שפופים, מיואשים ומוכים, אני קוראת לקסם, כלב הפלא המשפחתי, ומשתפת אותו בחיוך של ניצחון של מי שמצאה ופיצחה את סוד האושר לחופש הגדול.
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת.
תגובות