את חשבון הנפש שלי אני עורכת פעמים בשנה. בפעם הראשונה, כמו כולם בראש השנה, והשנייה באפריל – החודש שבו אני חוגגת יום הולדת. השנה, 2020 שרק החלה, אני נדרשת לחשבון נפש נוסף, משמעותי וארוך, בגלל איזה נגיף מסתורי שהגיע מסין והפך את העולם.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
בחודש האחרון יום רודף יום בקצב מסחרר. סרט אימה, אולי סרט בדיוני, בעיקר מסתורי. עד לפני חודש היה הרבה יותר הגיוני לחשוב על פצצת אטום מכיוון איראן שתמחק חלק מהאנושות, חלק הימרו על מלחמת אחים סביב בחירות מספר ארבע לכנסת, אבל מי העלה בדעתו שדווקא נגיף יביא למלחמה הגדולה מכולם, עם סגר, רחובות ריקים והשבתה של המשק.
כמעט כולם התייחסו בביטול לתחרישי האימה, כולנו חשבנו שנשב כמה ימים בבית, אולי נהנה מחל"ת מהעבודה, והנה עוד רגע נחזור, זה כבר ייגמר, נעביר בדיחות קורונה בוואטסאפ ונחזור לשגרה. אלא שכדור השלג הזה גדל מיום ליום, ועכשיו גם אנחנו מתחילים לספור את החולים ואת המתים, רואים פנים ושמות.
ובתוך ההתכנסות הזאת אי אפשר שלא לחשוב על החיים, על הצורך הבסיסי והקיומי בתקשורת בין אישית, בין בני המשפחה. הרי עד שלא סגרו אותנו, כל אחד בביתו, מעטים העניקו משמעות לעוד פגישה או ביקור אצל ההורים או אצל סבא וסבתא.
רוצים להישאר מעודכנים?
בדור של תקשורת וירטואלית וטכנולוגיה שאינה מפסיקה להשתנות, אנחנו פתאום מבינים את הצורך של המפגש שלא מבעד המסכים. כי ככה זה בחיים, אנחנו מבינים, מעריכים ולומדים רק כשמשהו נלקח מאיתנו. פתאום שיחות וידאו בוואטסאפ פחות מעניינות. פתאום הרומנטיקה מתה, ושום הודעה עם לבבות לא תחליף נשיקה אמיתית, שום זר פרחים עם שליח לא יחליף לחישה באוזן ונשיקה על השפתיים, שום חיבוק וירטואלי או לייק, אינו משתווה לחיבור חם, למגע, לאחוז ביד של בן משפחה או חברה.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
האהבה והרעב לחיים, לקשר בין אנשים, קיבלה משמעות בפעם הראשונה מזה שנים. העולם האמיתי נמצא לגמרי בחוץ, ובלעדיו כולנו נובלים ולא באמת חיים. אבל האם באמת היינו צריכים את הקורונה כדי שנוכל להעריך את הדברים הפשוטים? אולי כן. כך או כך, אני בחרתי לחוות את המציאות החדשה במלוא עוצמתה ובמלוא אנושיותה.
אורן רפאל
טור יפה מאוד בתי ומעורר מחשבה!!