אם הייתם יכולים להחזיר את הזמן לאחור, לאיזו תקופה הייתם חוזרים? לבית הספר היסודי? אז הדאגה העיקרית נעה בין הכתם בחולצה האחידה מהסנדוויץ' עם השוקולד שאמא הכינה בבוקר לבין הרצון לצאת להפסקה. אולי לתיכון, אל אותם טיולים שנתיים בהם התאגדתם יותר מעשרים חבר'ה כחבורה אחת, או לצבא, שמצד אחד כל כך רציתם להגיע לסוף השירות, אבל ביום השחרור בלב נרגש בירכתם על החברים לחיים שזכיתם בהם.
שנת 2017 מסתמנת כשנה של נוסטלגיות – שהאנשים בה הבינו שאומנם השנים לא ירוצו אחורנית אבל את התחושות אפשר להחזיר מבלי להוציא שקל מהכיס. באמצעות פריטים ויעדים מהעבר, ריכזנו עבורכם כמה שיעוררו בכם רטט בלב.
יומן זיכרונות – בין כל הדירות שעברתם במהלך חייכם והעשורים הרבים שעברו מאז פתחתם את המחברת, אותה כיניתם יומן – תוכלו לחזור בין רגע להיות אותו זאטוט קטן וחסר דאגות שהייתם בעודכם מעיינים בדפים הרבים. אותן חתימות שנחרטו על הדף כאילו כל אחד מנכ"ל חברה, ואותה הקדשה ייחודית עם פינת הדף המקופלת. אין זה משנה אם אתם עדיין בקשר אם אותו אדם שהטביע את שמו לנצח נצחים על פיסת הנייר- זכרון ילדות, עשוי להיות שמחה עבור כל אחד ואחת.
משחקי ילדות – לא ניתן להגיד שהמשחקים הקבוצתיים נעלמו מהעולם אך אפשר לומר שהאפליקציות בסמארטפונים – חתכו נתח רחב מתרבות המשחקים שהייתה קיימת בעבר. וכשעוצמים עיניים לשנייה וחושבים כמה פשוט היה לשחק בימים ההם – נזכרים בעיקר במשחק קלאס שהיה אפשר לצייר באמצעות גיר על רצפת הרחוב. במשחק המדרכות, שבו היה צריך רק כדור ושתי מדרכות מקבילות או במשחק המשחקים- חמש אבנים, אותו אין אחד שלא הכיר.
תמונת מחזור מבית הספר היסודי – אם תנברו כמו שצריך בבית של הוריכם, תוכלו למצוא את אותה תמונה, ששנים ניסיתם להחביא. ודווקא עכשיו שהשיניים כבר התיישרו, והשיער כבר לא גורם לכם להתבייש – זה הזמן האידאלי לשלוף את התצלום הכיתתי בגאווה, ולהראות לילדים כמה אתם דומים להם כיום.
רוצים להישאר מעודכנים?
מכונת כתיבה – לא משנה אם אתם כותבים או לא, ואם בכלל ראיתם אי פעם בחייכם מכונת כתיבה. תמיד כשתיתקלו באחת כזאת. זה יחזיר אתכם איכשהו לימי עבר. משהו במראה שלה מעורר את אותה אסוציאציה. תחשבו על אותו רגע רומנטי שחוויתם כבני נוער. תזכרו באותו רגע שטות שכבר חשבתם שנעלם לכם ממאגרי המוח או סתם תתרפקו על הזמן, ותחייכו לעצמכם כמו דבילים.
מקום מפגש שכונתי – "ניפגש בחומה בשמונה", או אולי "נתראה ברחבה בחמש". לא משנה מאיזה עיר אתם, מקומות אלו חקוקים בראשם של רבים כתקופה בלתי נשכחת בחיים, כשלא היו לכם מגבלות (מלבד שעת החזרה הביתה שההורים קבעו מראש) ו"המטרד" היחיד שעמד מבחינתם מול החופש היה שיעורי הבית. "איך הייתי רוצה לחזור לאחור" אומרים אלו שחולפים כיום ליד אותם מקומות, כל מבט חטוף מהאוטו עוצר לרגע את הזמן ומחדיר טעם של פעם לנפש.
אז אומנם מכונת זמן לא קיימת אבל מי בכלל קבע שצריך משהו כזה? כששנת 2018 מתקרבת בצעדי ענק – הנוסטלגיה מתפרצת לה בעוצמה, ומראה שאין צורך במאמץ עילאי בשביל לשבור את שגרת החיים.
תגובות